86

יולדת'י (אפילו בלא דם'") בפשוטו של מקרא: מכיוון שלידה היא בצער כתוצאה מחטא עץ הדעת, היא מביאה גם כן טומאהי.

ומזה מובן מדוע יולדת צריכה להביא קרבן חטאת לכפרתה: מכיוון שבכל לידה (אצל כל אשה) יש מחטא עץ הדעת - היא צריכה להביא על כך כפרה'*.

[ובדומה למה שרש"י פירש קודם לכן בנוגע לחטא העגל: ,וביום פקדי ופקדתי* - תמיד כשאפקוד עליהם עוונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העוון הזה עם שאר העוונות ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עוון העגל"].

החיוב להביא את הקרבן במהירות האפשרית

לפי ביאור זה בטומאת לידה, יובן גם מה שרש"י מפרש על המילה ,,והקריבו" - ,מי שהוא בא לכפר בו הטהרה תלויה", שטהרת האשה היולדת

תלויה דווקא בקרבן חטאת שבא לכפרה ולא בקרבן עולה*

- משום" שהטומאה באה על-ידי ענין שדורש כפרה, ולכן הטהרה מהטומאה קשורה עם כך שהיא מביאה את כפרתה.

ועל פי הנ"ל יומתק ויובן ההמשך בפירוש רש"י, שתיכף לאחר פירושו הנ"ל על המילה ,והקריבו" (בו הוא מדגיש שטהרת יולדת קשורה עם כפרתה) - הוא ממשיך ,וטהרה, מכלל שעד כאן (היא) קרויה טמאה": לאחר שיודעים שטומאת יולדת קשורה עם חטא עץ הדעת ולכן טהרתה קשורה בכפרתה, מובן, אשר ;עד כאן (היא) קרויה טמאה": אפילו לאחר שהטומאה פקעה ממנה, אך כל זמן שחסרה לה כפרתה, הרי עדיין היא ,קרויה טמאה".

ובכך יובן למה נפקאדמינה ואיזו השלכה מעשית יש לכך - גם על פי פשוטו של מקרא - ש,עד כאן (היא) קרויה טמאה": אילו האיסור של אכילת קדשים היה רק מצד זה שעדיין חסר בגמר טהרתה - יש מקום לכך שהאשה לא תזדרז להביא את קרבנה רק בכדי שתוכל לאכול בקדשים. שהרי, לא מוצאים חיוב על יהודי להיות במצב של טהרה כדי לאכול בקדשים (מלבד לפני