301

ובפרשת שמות גופא (שיש בה ריבוי ענינים, עד אין-סוף) -- בשמה של הפרשה, , שמות", שהרי שם הפרשה הוא השם דכל עניני הפרשה, ולא עוד, אלא שבשם הפרשה מתבטא תוכנה של הפרשה, כתורת הבעש"ט הידועהא ש,שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש" מהוה ומחי' ומקיים את הדבר הנקרא בשם זה, ובמילא, מבטא ה,שם" גם את תוכנו של הדבר, וכן הוא גם בנוגע לשמות הפרשיות, ובנדו"ד -- פרשת , שמותח", כדלקמן.

ד ויובז בהקדים ביאור השייכות דשם הפרשה (,שמות") לחוכנה של הפרשה:

תוכן הפרשה כולה הוא - הגלות, שעבוד מצרים':.

אודות התחלת הירידה למצרים - מסופר כבר בחומש בראשית: ,ירוד ירדנו"::, אבל, עיקר עניז הגלות, שעבוד מצרים, מתחיל בפ' שמות, כאשר ,וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"י:, שכז, ,בל זמז שאחד מן השבטים קיים לא הי" שעבוד"*:.

ונמצא, שהחחלת פ' שמות היא בעניז הגלות -- שהרי הפסוקים הראשונים שבפרשה (לפני הפסוק ,וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא") באים בתור הקדמה לבאר כיצד באים בנ"י למצרים, דלכאורה, מקומם הוא בארץ ישראל, .ארץ מגורי אביו"*, ולכן מקדימים בקיצור נמרץ ,ואלה שמות בני ישראל

0 םס 207 הש

הבאים מצרימה גו'", עד שבאים לסיפור העיקרי שבפרשה -- שכאשר ,וימת יוסף וכל אהיו וכל הדור ההוא" אזי התחיל שעבוד מצרים.

ובהמשך הפרשה -- ניתוסף יותר בקושי השעבוד, ,ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך גו'"*י, גזירת פרעה ,כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"", וכן הלאה,

עד שבאים לסיום הפרשה -- ,לא תאספוז לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום הם ילכו וקוששו להם תבן"*, וביחד עם זה, ,את מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו"*, ,תבן לא ינתן לכם (ואעפ"כ) ותוכן לבנים תתנו""י.

[ובענין זה מתבטא חושך הגלות ביותר -- עד כדי כך, שפרעה מצווה דבר שהוא היפך שכלו: פרעה רוצה שיבנו עבורו ,עָרי מסכנות . . את פיתום ואת רעמסס"יי, וא"כ, כאשר אינו נותן להם תבן ללבון הלבנים, וצריכים בעצמם לקושש קש לתבן -- גורם בעצמו לעכב את תהליך הבנ" של פיתום ורעמסס! וכפי שאמרו וטענו לפרעה: ,תבז:י אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו וחטאת עמך"! ואעפ"כ, אינו חוזר בו, ואומר, ,תבן לא ינתו לכם ותוכן לבנים תתנו" -- היפך שכלו!