265

אצל ישראל היה הרצון ,בשמחה ובלב שלם" כלפי הקדוש-ברוך-הוא.

ד. התרומה מתוך נדיבות הלב הביאה להשראת השכינה במשכן

הענין שהוזכר לעיל, נדיבות הלב של ישראל למלאכת המשכן, שלא לפי הציווי מלמעלה, אינה קשורה רק לכפרה על חטא העגל, אלא גם ובעיקר לעצם השראת השכינה במשכן - בתוך בני ישראל:

מבואר במספר מקומות*, שלמרות שישראל ראו במתן תורה ענינים נעלים עד מאד - ,וירד ה' על הר סיני"*, ,אתם ראיתם..."'3 - והם נתעלו מאד עד כדי כך שפסקה זוהמתן*, בכל זאת הם נכשלו לאחר מכן בחטא העגל9 ולכאורה, כיצד ייתכן הדבר? = כי הגילוי במתן תורה היה מלמעלה?י, כלומר, ההזדככות וההתרוממות של ישראל לא היתה אז מצד עצמם, אלא

מלמעלה, מצד הקדוש-ברוך-הוא, כדברי המדרש*. ,העליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל, שנאמר וירד....".

וכיון שהתעלות זו לא היתה כתוצאה מהכנתם ועבודתם העצמית של ישראל, לכן היתה קיימת לאחר גילוי זה של מתן תורה האפשרות של ירידה, עד כדי הכשלון בחטא העגל.

בדומה לקדושת הר סיני בפשטות, שבזמן מתן תורה, כאשר ,ירד ה'.. על הר סיני":י, היתה בגשמיות של הר סיני קדושה נעלית כל כך, עד אשר ,כל הנוגע בהר מות יומת"5. אך מיד לאחר מכן, ,במשוך היובל" - שזהו הסימן ל,סילוק שכינה" - הרי ,המה יעלו בהר"**, הר סיני הפך שוב למציאות של חולין לחלוטין5.

ופעולתם של ישראל מצד עצמם, שעל ידי כך הם נעשים כלים ראויים לקבלת אור הקדושה בקביעות, התבטאה בנתינת התרומה ב',שמחה ולב שלם" - על ידי נתינת הזהב הכסף והנחושת שלהם למשכן, שלא מפני הציווי מלמעלה אלא מפני נדיבות לבם, שרתה בתוכם השכינה באופן קבוע, וחדרה אף לגשמיות הגוף והעולם, שהקדושה נקבעה לתמיד גם