90
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
וזה מעורר אצלו שיבה לה' ולתורתו, להיות בן חכם לאביו שבשמים.
4 חודש שבט - ,המר *מירנו..."
פרשת בשלח נקראת תמיד בחודש שבט. וחודש זה קשור במיוחד לעבודתו של יוסף.
כידוע, שנים עשר חדשי השנה הם כנגד שנים עשר השבטים*, ולפי סדר הולדתם של השבטים יוצא, שחודש שבט - החודש האחד עשר מניסן - הוא כנגד יוסףל.
כדי להבין את הקשר של חודש שבט אל יוסף יש להקדים תחלה את המבואר בספרי קבלה", שבשנים עשר חדשי
השנה מאירים שנים עשר צירופים של שם הו", בכל חודש מאיר צירוף מיוחד של שם הוי'. הצירוף של שם הו" של חודש שבט" הוא הצירוף המתקבל מראשי התיבות* ,המר ימירנו והיה הוא"5.
ולכאורה, דרוש הסבר: כל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין. ואם כך, צריך לומר, שהמילים ,המר ימירנו והיה הוא" המהוות את הצירוף של שם הו" שבחודש שבט, קשורות למשמעות הענין שבפסוק זה. ואין מובן: הרי בפסוק נאמר לפני כן ,ולא ימירנו", זהו לאו מן התורה, עד ש,כל הממיר לוקה">. ורק ,ואם המר ימירנו (אז) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש".
והנה אומרים שצירוף שם הו" שבחודש שבט מורכב מן המילים ,המר ימירנו והיה הוא" כשלעצמ
הערות
- 1. תניא ספל"ט (בהל' ת"ת ובתניא ,בי לא ידח ממנו נדח"). וראה רמב"ם הל' תשובה (פ"ז ה"ה): הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן.
- 8. ראה מגלה עמוקות עה"ת ר"פ שמות. שם בא יב, ב (האופן הו'). תו"א שמות מט, ד. קה" אות יו"ד ערך י"ב חדשים וי"ב שבטים.
- 3. בטור או"ח סו"ס תיז (הובא באוה"ת בראשית כז, ב): וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים (ועד"ז במג"ע שם ר"פ שמות). וראה אוה"ת בראשית שם ע"א. מטות ע' א'רפא (וראה גם אוה"ת שמות ע' כט. בא ריש ע' רנד. רנה. ובכ"מ).
- 9. כ"ה בסי' יעב"ץ שער הגיא. - ובמג"ע שם וקה"י שם ובערך שבט - באופן אחר. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 316. ועוד.
- 0. פרדס שער יג פ"ג. משנת חסידים סדר מועד מסכת ניסן ואילך (בכוונת כל חודש).
- 6. בשלח א שיחות 105
- 7. ובכ"מ. וראה תו"א שם ובהנסמן בהערה 58. וראה גם ס' הליקוטים (דא"ח דהצ"צ) מערכת חדש סעיף א. ועוד.
- 1. כן מפורש בסידור ומ"ח שבהערה הבאה. וכן משמע בפרדס שכ"א רפט"ז. עיי"ש ובפי"ד.
- 2. סידור האריז"ל כוונת ר"ח. משנת חסידים סוף מס' טבת ושבט. ובפרדס שם פי"ד לפנינו ,המר ימיר והי' הוא" (והוא הכתוב דבחוקותי כז, יוד: ואם המר ימיר בהמה בבהמה והי" הוא). אבל לכאורה הוא טה"ד, שהרי מפסיקות התיבות ,בהמה בבהמה". גם כותב שם שמקורו הוא בתוק"ז בהקדמה (ט, ב) - ושם מפורש הפסוק שבפנים ,המר ימירנו והי' הוא".
- 3. בחוקותי כז, לג.
- 4. רמב"ם ריש הל' תמורה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.