458

18 לקוטי שבעולם, ואפילו בדבר שנמצא ברשות דלעו"ז, שהרי באמת שייך הוא לרשות הקדושה, אלא שצריכים לפעול שענין זה יהי' בגלוי, ע"ד ובדוגמת ארץ ישראל, ,ארץ אשר עיני ה' אלקיך בח".

וענין זה נפעל, כאמור, ע"י המלחמה ד,גד גדוד יגודנו", ובאופן שבפועל ממש - לא זקוקים למלחמה, אלא פועלים זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום, שכן, כאשר יוצאים ,ביד רמה""', ,בריש גלי"ו, ומראים באופן גלוי לעין כל את הקשר עם הקב"ה, תורתו ומצוותיו - אזי ,בובשים" את כל עניני: העולם בדרכי נועם ובדרכי שלום, ללא כל התנגדות מצדם של אוה"ע, כמ"ש*' ,וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"?5,

ועפ"ז מובן הקשר עם שיעור היומי,

ברמב"ם בהלכות גזילה ואבידה, שתוכנם (בעבודה הרוחנית) -- שבכל דבר יש ניצוץ אלקי, ועד כדי כך, שאפילו דבר שבגלוי הוא ברשות דלעו"ז (מצב של גזילה), יש להשיבו לרשות הקדושה, עייז שמגלים את מציאותו האמיתית -- ,טוב מאד".

יט ענין נוסף בשיעור היומי ברמב"ם - שיש לו שייכות מיוחדת לעשרה בטבת. ובהקדים:

בכלל עבודתו של יהודי -- הפעולה על אומות העולם, היינו, לא רק שלא ימנעו בעדו לכבוש את העולם כולו, עייז

ש,ויראו ממך", אלא עוד זאת, להכין אותם למעמד ומצב דלעתיד לבוא, כפס'"ד הרמב'ם בסוף הלכות מלכים ומלחמותיהם"י [ובכמה מדפוסי הרמב"ם'"' נקראים ב' פרקים אחרונים דהלכות אלו: ,הלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח'"]: ,ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר"' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד"5'.

וענין זה נפעל ע"י ההכנה דמעשינו ועבודתינו -- כפס"ד הרמב"ם'*:: ,וכו צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח", וכמדובר כמ"פ שהפירוש ד,לכוף" הוא (גם) כפי' בדברים בדרכי נועם ודרכי שלום, וראי" לדבר -- שהרמב"ם כתב לשון זה (,לכוף") בזמנו, כאשר לא הי" מצב ד,יד ישראל תקיפה", שהרי היו תחת שלטון של מצרים או ספרד וכיו"ב, וא"כ, בודאי שנכלל בזה (גם) כפ" בדברים בדרכי נועם ודרכי שלום.

וענין זה שייך במיוחד בנוגע לעשרה בטבת -- שענינו ,סמך מלך בבל אל ירושלים":

דובר כמ"פ*י שהלשון ,סמך מלך בבל אל ירושלים" הוא (גם) מלשון ,סומך נופלים", שתוכנו -- עזר וסיוע, היינו, שבשורש הדברים יש בזה ענין טוב כו', כפי שנתבאר בארוכה.

)3 )4