214

ההסבר לכך הוא:

ה,כלי" להצלחה האלקית, שמעל הטבע, היא, כנאמר במפורש בפסוק3 ,ואל זה אביט אל עני ונכה רוח" - התבטלות"'. ככל שאדם חש פחות את ישותו ומציאותו העצמית, כך ,ה' אתו" יותר בגלוי - כוחו של הקדוש-ברוךהוא ניכר יותר במעשיו.

וזהו ההבדל בין המצב של עבד, ובמיוחד בבית פוטיפר, שהיה שר גדול משרי מצרים, לבין המצב של אסיר בבית הסוהר:

על עבד אמנם נאמר, ש,מה שקנה עבד קנה רבו"*', שאין לו מציאות עצמאית, אך אין הכוונה שאין הוא מציאות כלל. בהחלט קיימת מציאות הפועלת ויוצרת, ואפילו גדולות - הרי זוהי מטרתו של העבד, לעבוד וליצור*' -

אך כיון שהוא נקנה לרבו, לכן כל פעולותיו ומעשיו כעבד אינם שייכים אליו, אלא לרבו.

לעומת זאת, מהותו של ,אסיר" איננה לפעול וליצור, אלא, להיפך - הוא ,,אסור" - קשור, מנוע ומשולל כל אפשרות של עשיה ויצירה, ואפילו

פעולות שהוא מוכשר ומסוגל לעשות"'. בכל זמנו ובכל עניניו אין הוא ,מהלך", ובודאי אינו הולך מחיל אל חיל וכן'*.

ולכן, אף כאשר מחייבים את האסיר לעשות מלאכה, אין המלאכה מתייחסת אליו כיוצרה.

לגבי עבד המשמעות היא, שכיון שהוא רכושו של האדון, הרי גם ,ידו" ועשייתו נקנית לאדון, אך יש כאן /,יד", כחלק של העבד. לעומת זאת האסיר, כל עשיותיו הן רק בהכרח, ומלכתחילה אין זו עשיה". כפי שמבארים ה,אחרונים"< את משמעות הכלל ,,אונס רחמנא פטריה" (=האנוס - הקדוש-ברוך-הוא פטר אותו), שזאת משום שהוא עשה זאת לגמרי בניגוד

7 וכמדובר כמ"פ (שיחות פורים וש"פ צו תשל"ו. ש"פ נשא וש"פ קרח תשמ"ה) אשר י"ל שמטעם זה לא מצינו בעונשי התורה העונש דישיבה במאסר - כי מכיון שאדם לעמל יולד, לא יתכן שהתורה תענוש אדם (לישב במאסר), למנעו שלא יוכל למלאות תפקידו, להיות עמל בעולם. ע"ש.

אבל בפרטיות יותר יש חילוק בין עבד פשוט שענינו - לעבוד את אדונו, ואסיר שענינו להיפך - שהוא אסור ואינו מציאות כלל.