118

כסף וזהב'?. וכיון ש,יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"'? - מובן, שגם יצחק לא נהג לתת מעשר מתבואתו בלבד, כפי שרש"י מבאר לאחר מכן על הפסול ,וימצא... מאה שערים", אלא ,מעשר מכל אשר לן"?.

ויש לומר יותר מכך, שכך הוא לפי כל אופני פירוש התורה: אברהם קיים את כל התורה כולה'?, כולל מצות צדקה, לפחות מעשר מן הקרן?, ו,יצוה את בניו... לעשות צדקה...".

ולפי זה מובנת בפשטות כוונתו של עשו בשאלתו ,היאך מעשרין את המלח ואת התבן", ברצותו למצוא חן בעיני אביו - כי יצחק הפריש גם ממלח ותבן?, כיון שגם הוא הפריש ,מעשר מכל אשר לו". אך שאלתו של עשו היתה רק ,היאך מעשרין...", כפי שיוסבר להלן.

ד. מלך ותבן - חשיבות רק בשימושם

התכונה המשותפת. למלח ולתבן, שבה הם נבדלים מדברים אחרים, היא'?, שאין להם חשיבות רבה בפני עצמם, אך כאשר מערבים אותם יחד עם דברים אחרים, מפיקים מהם תועלת רבה מאד מעל ומעבר לתועלתם כשהם בפני עצמם.

כפי שאכן אנו רואים, שכמות מועטה ביותר של מלח'? - שלכשעצמה יש לה חשיבות וערך כספי מועטים ביותר - נותנים טעם לתבשיל ומשבחים את המאכל בשבח שחשוב הרבה יותר מקורטוב המלח. ואין זו הוספת טעם בלבד, אלא ללא המלח פגום המאכל, כנאמר*: ,היאכל תפל מבלי מלח".

וכך גם התבן: כשלעצמו, כמאכל בהמה או כחומר הסקה לתנוריםי וכדומה, הוא בעל חשיבות וערך כספי מועטים ביותר, אך כאשר משתמשים בו לתעשיית לבנים'3 לבנין וכדומה, הרי הוא שווה הרבה יותר.

וזו היתה שאלת עשו: לגבי המעשר הנדון כאן - ,ויתן לו מעשר מכל אשר לו", הניתן לחומרה מכל הרכוש, הרי יש מקום לומר, לכאורה, שאין