214

1% לקוטי ברבים". וממילא מובן, שאף לפי הדעות שאין יוצאים ידי חובת המצוה (גם לפי הרא"ש) רק בספרי-קודש, אלא חייבים לכתוב גם ספר תורה, הרי אין חובה של הימצאות ספר תורה תחת ידו של היהודי בכל עת ובכל שעה%. די שיש לאדם ספר תורה כאשר הוא מקיים את ,ולמדת" - כאשר עולים לתורה ולומדים בה.

יא. ספר"תורה של שותפים וספר-תורה של קהל

ובכך יש פרט נוסף: ספר תורה של קהל שונה מספר תורה של שותפין:

בספר תורה של שותפין תלויה חלוקת ספר התורה ביניהם בדעת השותפין. וכיון שהענין של ,ולמדה"

וילך ג

אינו מוגבל בזמן - בשונה מן האתרוג שנטילתו היא בזמן מסויים - אי"אפשר לומר ש,יוצאים בו מסתמא" משום שהשותפים כתבו את ספר התורה ,אדעתא דהכי" - במטרה לתת (על מנת להחזיר) את ספר התורה לשותף השני בזמן שהוא מקיים את ,ולמדה", ובמיוחד כאשר ייתכן ששניהם ילמדו בספר-התורה באותו זמן.

לעומת זאת, ספר תורה של קהל שייך לציבור לצורך קריאה בו ברבים, ולכן אין צורך בתנאי וכדומה, אלא ,לב בית-דין מתנה" שכאשר כל אחד מן הקהל עולה לתורה, ספר התורה הוא ,שלו", ויותר מכך - שכתיבת ספר-

התורה נעשתה עבורו, כדי שיוכל לקיים באמצעותו את מצות כתיבת ספר-תורה.

יב. :ג ספרי התורה - של קהל

לפי כל האמור לעיל ניתן לומר, שכך קיימו בני ישראל את המצוה של כתיבת ספר תורה בפעם הראשונה%:

כיוון שהיה זה זמן שבלתי-אפשרי היה שכל יהודי יכתוב ספר תורה לעצמו"", במיוחד כאשר ,ולמדה"