רפה לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום

רפה לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום

ובו י' סעיפים

שנים מקרא ואחד תרגום

א אע"פ¹⁶⁰⁹

שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע פרשת אותו

השבוע, שנים מקרא ואחד תרגום ¹⁶¹⁰ .

ופסוק שאין

בו תרגום קוראהו ג' פעמים ¹⁶¹¹ (ועטרות

ודיבון וגו', שיש בו תרגום ירושלמי מכללתא ומלבשתא וגו', צריך לקרותו ¹⁶¹² ):

ב הקורא שנים מקרא ואחר כך לועז כל מלה ומלה בלשון

לע"ז שמבין, לא יצא ידי חובתו במקום תרגום, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין

להבין מתוך המקרא ¹⁶¹³ .

אבל הקורא

(בפירוש התורה שמפרש כל מלה ומלה יותר מפירושו של התרגום, יש אומרים¹⁶¹⁴

שהוא יותר טוב מהתרגום. וכן הקורא) ב' פעמים מקרא (א) ובפעם ג'¹⁶¹⁵

חוזר ולומד כל הפרשה עם פירוש רש"י ¹⁶¹⁶ , שהוא בנוי

על יסוד התלמוד ¹⁶¹⁷ , הרי זה

מועיל יותר מהתרגום, שהוא מפרש יותר ¹⁶¹⁸ .

ויש אומרים ¹⁶¹⁹ שהתרגום זכה

מפני שניתן בסיני, כגון יגר שהדותא.

והעיקר

כסברא הראשונה. ומכל מקום כל ירא שמים יש לו לקרות התרגום, וגם פירוש רש"י ¹⁶²⁰ .

ומי שאינו

מבין פירוש רש"י, יש לו לקרות בפירוש התורה שבלשון לע"ז שמבין ¹⁶²¹ :

ג יש נוהגין לקרות כל פרשה בין פתוחה בין סתומה ב'

פעמים, ואחר כך התרגום עליה מיד קודם שיקרא פרשה שניה, וכן בכל פרשה ¹⁶²² . ויש נוהגין

לקרות כל פסוק ב' פעמים, והתרגום עליו מיד ¹⁶²³ . ומנהג זה

נכון יותר, כי כן היו עושים בזמן שהיו מתרגמין בקריאת התורה בצבור, שהיו מתרגמין

כל פסוק בפני עצמו ¹⁶²⁴ (אבל מן

הדין יכול לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בכל ענין שירצה¹⁶²⁵).

ופסוק

האחרון טוב לכופלו ולחזור ולאמרו, כדי לסיים בתורה ¹⁶²⁶ (כי כן בזמן

שהיו מתרגמין, היו מסיימים במקרא, שהיו כופלים פסוק האחרון ¹⁶²⁷ ):

ד מי שהוא רגיל בפסקי טעמים ¹⁶²⁸ בעל פה, טוב שיקרא שנים מקרא בספר תורה כשר ¹⁶²⁹ בכל ערב שבת

וערב שבת¹⁶³⁰:

זמנה

ה חייב להשלים פרשיותיו עם הצבור ¹⁶³¹ , שלא יקרא

בשבוע זה פרשת שבוע אחר. אבל מיום ראשון ואילך נקרא עם הצבור, שכבר התחילו הצבור

פרשה זו בשבת במנחה ¹⁶³² .

ומצוה מן

המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת שחרית, כי כן צוה רבינו הקדוש את בניו שלא

יאכלו שבת שחרית קודם שישלימו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם לא השלים קודם

אכילה, חייב להשלים אחר אכילה¹⁶³³,

עד המנחה, אבל משם ואילך, כיון שהתחילו הצבור פרשה אחרת, עבר זמנה של זאת ¹⁶³⁴ .

ויש אומרים ¹⁶³⁵ שבדיעבד

יכול להשלימה עד סוף יום ג' בשבת, כמו שיתבאר לענין הבדלה בסימן רצ"ט ¹⁶³⁶ .

ויש אומרים ¹⁶³⁷ שבדיעבד

יכול גם כן להשלימה עד שמחת תורה, שאז משלימין כל הצבור את כל התורה. וטוב לחוש

לדבריהם, שמי שעבר ולא השלים בזמנה, ישלים עד סוף יום ג', ואם לא השלים, יש לו

להשלים עד שמחת תורה, שנים מקרא ואחד תרגום. ולא כאותן שאומרים מקרא לבד ¹⁶³⁸ :

ו יש נוהגין מטעם הידוע להם לגמור כל הפרשה שנים מקרא

ואחד תרגום ערב שבת אחר חצות ¹⁶³⁹ .

ויש נוהגין

לגמור כולה ערב שבת שחרית אחר התפלה ¹⁶⁴⁰ .

ושלא להפסיק

כלל באמצע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו בדבור ¹⁶⁴¹ .

ואם אין לו

תרגום יקרא מקרא ב' פעמים, ואחר כך כשיהיה לו תרגום יקראנו ¹⁶⁴² .

אבל מן הדין

אין צריך לקרות כל הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בפעם אחת, אלא אפילו פרשה אחת היום

מקרא לבד, ופרשה אחרת למחר, וכן כל ימי השבוע, ואחר כך מקרא על הכל¹⁶⁴³:

ז לפיכך מלמדי תינוקות שגמרו הפרשה עם התינוקות פעם

אחת, אינם צריכין לחזור ולקרותה ב' פעמים ¹⁶⁴⁴ , אלא יקראו

פעם אחת והתרגום.

במה דברים

אמורים כשלמדו עם התינוקות פירוש המלות בלבד. אבל אם למדו פירוש המקרא, יצאו ידי

תרגום גם כן, ועל דרך שנתבאר למעלה ¹⁶⁴⁵ , ואינם

צריכים אלא לחזור ולקרות המקרא פעם אחת, אם לא קראו עם התינוקות ב' פעמים ¹⁶⁴⁶ :

ח יש מתירים ¹⁶⁴⁷ לקרות שנים

מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה, כמ"ש בסי' קמ"ו ¹⁶⁴⁸ .

ויש אומרים ¹⁶⁴⁹ שיוצא ידי

חובתו בשמיעת הקריאה מהש"ץ, אם שמע כל הפרשה בבירור, ודי שיקרא עוד פעם אחת

עם תרגום. אלא שלכתחלה אין לסמוך על השמיעה, מטעם שנתבאר בסימן נ"ט ¹⁶⁵⁰ . אבל יש

אומרים ¹⁶⁵¹ שאינו יוצא

כלל בשמיעת הש"ץ, שמלבד שמיעה זו חייב לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כמו שנתבאר

למעלה¹⁶⁵².

ובשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה:

ט אין צריך לקרות פרשת יום טוב לעצמו בערב יום טוב,

שהרי כבר קרא או יקרא פרשה זו בשבתה ¹⁶⁵³ .

ומכל מקום

בערב שמחת תורה יקרא פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום ¹⁶⁵⁴ , שעכשיו הוא

זמנה:

ההפטרות

י ההפטרות של כל השבתות אין צריך לקרותן לעצמו ¹⁶⁵⁵ מן הדין.

אלא שנהגו לקרותן ¹⁶⁵⁶ , כדי שיהא

בקי בה ויודעה, כי שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת ¹⁶⁵⁷ .

ובד' פרשיות

יש לו לקרות הפטרה של ד' פרשיות שמפטירין אותה בבית הכנסת, ולא הפטרה של פרשת

השבוע. וכן בשבת ראש חודש ומחר חדש ושבת חנוכה¹⁶⁵⁸.

ואם אירע

חתונה בשבת, במקומות שנוהגים אז להפטיר בבית הכנסת שוש אשיש¹⁶⁵⁹,

יש לו גם כן לקרותה לעצמו, ולא הפטרת השבוע, כי שמא יקראוהו למחר. אבל אם אירעו

הרבה חתונות בשבתות זו אחר זו, די במה שקרא שוש אשיש בראשונה, ויש לו לקרות בשאר

השבתות הפטרת השבוע¹⁶⁶⁰:

קונטרס אחרון

(א) ובפעם ג' כו'. על¹⁶⁶¹ כרחך

צריך לומר כן, לפי מה שכתבו הטור והאחרונים דנהגו כפירוש רש"י¹⁶⁶²

בעטרות ודיבון, אם כן אינו יוצא בפירוש רש"י אלא אם כן קורא ג' פעמים במקרא,

באותם פסוקים שרש"י אינו מפרש שם מחמת פשיטותם, וכן בכל פסוק יש כמה וכמה

תיבות שאין עליהם פירוש רש"י, לפי שאינו צריך, והאיך סתמו דיוצא בפירוש

רש"י. אלא ודאי דמיירי שלומד פעם הג' עם פירוש רש"י, דיוצא בו במקום

פירוש התרגום במקומות הצריכים פירוש.

וכן הבין גם כן רמ"מ שהביא

המג"א¹⁶⁶³,

דאם לא כן מאי אשמועינן, וכי סלקא דעתך דסגי בפעם אחת מקרא, ופעם אחת פירוש

רש"י לחוד בלא מקרא, וכי עדיף מתרגום. וכל שכן אם הוא טעות סופר, וצריך לומר

ג' פעמים כו'. וכן הוא בהדיא ברמ"מ עיין שם¹⁶⁶⁴. וכן

כתב בח"ה¹⁶⁶⁵

ח"ב פט"ו עיין שם:

[1608] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

שנים מקרא ואחד תרגום (ס"א-ד).

(ב)

זמנה (ס"ה-ט).

(ג)

ההפטרות (ס"י).

[1609] ברכות ח, סוע"א (לעולם ישלים אדם

פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום). טור ושו"ע ס"א (אף על פי

שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע,

שנים מקרא ואחד תרגום).

ולקמן ס"ח יתבאר, אם עכ"פ יוצא פעם אחת מקרא בשמיעה

מהש"ץ.

[1610] ברכות ח, רע"ב (ואפילו עטרות

ודיבון). ופרש"י (שאין בו תרגום). והוא פסוק במטות לב, ג. רמב"ם הל'

תפלה פי"ג הכ"ה (ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים). טור (אפילו

עטרות ודיבון, פירש רבינו שלמה אף על פי שאין בו תרגום, ולפירוש זה אפילו ראובן

ושמעון וכיוצא בזה צריך לקרותו שלשה פעמים).

[1611] תוס' שם ד"ה ואפילו (משום הכי נקט

עטרות ודיבון, אף על גב שאין בו תרגום ידוע, אלא תרגום ירושלמי, וצריך לקרות ג'

פעמים העברי, מכל מקום יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום). רא"ש שם פ"א

סי' ח (לפי שיש ספרים שכתוב בהן תרגום, וגם בירושלמי הוא מתורגם. להך פירושא הא

דנקט עטרות ודיבון, אף על פי שאין צורך כל כך בתרגום). טור בשם יש מפרשים (ויש

מפרשים דנקט עטרות ודיבון, לפי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום ירושלמי, ונקט עטרות

ודיבון אע"פ שאין צריכין כל כך תרגום).

ומ"ש הרא"ש "שיש ספרים שכתוב בהן תרגום, וגם

בירושלמי הוא מתורגם", היינו שיש ספרים שכתוב גם בתרגום אונקלוס "מכללתא

ומלבשתא", וכן הוא גם בחומשים שלנו.

[1612] תוס' שם ע"א ד"ה שנים (יש

מפרשים והוא הדין ללועזות, בלע"ז שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים, כי כמו

שהתרגום מפרש לעמי הארץ, כך הם מבינים מתוך הלע"ז. ולא נהירא, שהרי התרגום

מפרש במה שאין ללמוד מן העברי, כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה דף ג.)

אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר. על כן אין לומר בשום לשון פעם שלישית,

כי אם בלשון תרגום). רא"ש שם (יש מפרשים דהוא הדין לכל הלועזות, לעז שלהן הוי

כמו התרגום, כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש, ואם כן הוא

הדין לעז למכירין בו. ולא נהירא, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך

המקרא, כדאמר רב יוסף (מגילה דף ג) אלמלא תרגומא דהאי קרא). טור ולבוש סוף

ס"ב (אבל בלשון לע"ז לכולי עלמא לא יצא. הג"ה, שהרי התרגום וגם

פירוש רש"י מפרשים כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא).

[1613]

סמ"ג עשין

יט קג, ג (ואני דנתי לפני רבותי, שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, והודו

לי רבותי). רא"ש שם ( ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפורש בו

כל מלה ומלה) .

[1614] שו"ת מהר"ם

מינץ סי' פז (לפי דעתי, אפילו לדיעות דסבירא להו דפירוש מועיל יותר, זהו משום

דסברי דיש להבין הפשט טפי מן הפירוש ממן התרגום, מכל מקום סברי דהוי כמו תרגום, דצריך

לומר שנים מקרא וחד פירוש). מ"א סק"ד (ומכל מקום צריך לקרות ב' פעמים

מקרא (ר"מ מינץ פ"ז)). ונתבאר בקונטרס אחרון (אינו יוצא בפירוש

רש"י אלא אם כן קורא ג' פעמים במקרא, באותם פסוקים שרש"י אינו מפרש שם

מחמת פשיטותם, וכן בכל פסוק יש כמה וכמה תיבות שאין עליהם פירוש רש"י, לפי

שאינו צריך, והאיך סתמו דיוצא בפירוש רש"י. אלא ודאי דמיירי שלומד פעם הג' עם

פירוש רש"י).

[1615] טור ושו"ע ס"ב (אם למד הפרשה

בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום).

[1616] מ"א סק"ג (כפירוש רש"י,

שהוא עיקר, שהוא בנוי על יסוד התלמוד).

[1617] לבוש ס"ב (יש אומרים שאם למד הפרשה

בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין, ועל ידי

פירוש רש"י יבין הענין יותר מן התרגום עכשיו בזמן הזה). ט"ז סק"ב (פירש"י

יש לו מעלה שהוא מפרש יותר המקרא ממה שמפרש התרגום המקרא).

[1618] סמ"ג שם (ולא נראה לרבינו יצחק,

וכן [אמר] רב עמרם שהשיב רב נטרונאי, דוקא תרגום שזכה לינתן בסיני, כדמשמע פרק קמא

דמגילה (ג, א)). הובא בהגהות מיימוניות הל' תפלה פי"ג אות ש.

והיינו כדאמרינן במגילה שם (ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו,

והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב, מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים

מפרש ושום שכל ויבינו במקרא, ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא, מפרש זה תרגום,

ושום שכל אלו הפסוקין, ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה אלו המסורת. שכחום

וחזרו ויסדום ... אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר).

וברש"י קידושין מט, א ד"ה הרי זה (ואונקלוס כשהוסיף

לא מדעתו הוסיף, שהרי בסיני ניתן, אלא שנשתכח וחזר ויסדו, כדאמרי' במגילה (דף ג) ושום

שכל זה תרגום).

לבוש ס"ב (ויש אומרים דתרגום דוקא, כיון שזכה התרגום

שניתן בסיני, יגר שהדותא (בראשית לא, מז) וכיוצא בו). והיינו כדפירש"י ויצא

לא, מז (יגר שהדותא, תרגומו של גלעד).

וראה לקמן הל' תלמוד תורה פ"א קונטרס אחרון

סק"ב (לאחר שאמרו אונקלוס וגילהו לרבים, וקודם לכן היה נמסר ליחידים פה אל פה).

[1619] שו"ע ס"ב (וירא שמים יקרא

תרגום וגם פירוש רש"י). לבוש שם (לפיכך ירא שמים יצא ידי שניהם, ויקרא התרגום

וגם פירוש רש"י).

ומנהג חב"ד שקוראים שמו"ת רק עם תרגום אונקלוס, ולומדים

בכל יום מימות השבוע חלק מפרשת השבוע עם פירוש רש"י, והיינו ביום א' עד שני,

ביום ב' עד שלישי וכו' (ראה ספר השיחות תש"ב ע' 30, וספר המנהגים ע' 19).

[1620] ט"ז שם (וכתב בטור אבל אם קרא

בשאר לעז לא עכ"ל, והיינו מי שיכול להבין בפירש"י כראוי פירוש המקרא,

אבל מי שאינו בר הכי, ודאי ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו, כגון

ספר צאנה וראנה וכיוצא בו, כדי שיבין ענין הפרשה).

[1621] של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה (קלא,

ב) ד"ה עוד יש (יש חילופי מנהגים, יש שקורין כל מקרא ומקרא שנים מקרא ואחד

תרגום. ויש שמשלימין כל הסדרא שני פעמים מקרא ופעם השלישית תרגום. אמנם קבלתי דרך

המובחר, לעשות כפשוטה דלישנא דגמרא (ברכות ח, א), לקרוא כל פרשה ופרשה שנים מקרא

ואחד תרגום, ופרשה נקרא הן פרשה פתוחה או סתומה). מ"א סק"א (כתב

של"ה שיקרא כל פרשה ב' פעמים, ואחר כך התרגום עליה. וכן כתב רש"ל). והוא

כמובא בדברי חמודות ברכות פ"א אות מא (ושמעתי בשם מוה"ר שלמה לוריא

זצ"ל, שמפרש לקרות כל הפרשה ופרשה ב' פעמים, ואחר כך השלישית יקרא תרגום). אליה

זוטא ס"ק א (ומצוה מן המובחר לקרות כל פרשה בפני עצמו שנים מקרא ואחד תרגום).

[1622]

דברי חמודות שם (בצבור לא קראו אלא פסוק אחד מקרא, וכן ראוי גם כן היחיד).

מ"א שם (אבל הלחם חמודות סמ"א פסק דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו.

וכ"כ בהגהת יש נוחלין [אות לט] בשם האר"י וסדר היום, וכן כתוב בכתבים).

והוא האמור שם אות לט (אכן שמעתי מפי

חכמי האמת בשם הקדוש האר"י זצ"ל, שיקרא כל פסוק ופסוק בפני עצמו שני

פעמים זה אחר זה מקרא, ואחר כך מיד התרגום).

ובשער הכונות ענין ליל ו' ד"ה מנהגי מורי ז"ל ( לא

היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פעם אחת, ולשנותה מקרא ב'

פעמים, אחר כך קורים כולה יחד תרגום פעם ג', אבל לכל פסוק ופסוק בפני עצמו היה

קורא שמו"ת ).

וכן הוא בהיום יום לאדר"ח תמוז (העברת הפרשה שמו"ת –

פסוק פסוק).

[1623] דברי חמודות שם

(בצבור לא קראו אלא פסוק אחד מקרא ). מ"א שם (וכן משמע סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן

שהיו מתרגמים). והיינו כדתנן מגילה כג, ב (ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד). ונפסק בטור ושו"ע שם ס"א (בימי

חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם, כדי שיבינו העם. אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר

מפסוק אחד).

[1624] כדלקמן סעיף ו (אפילו

פרשה אחת היום מקרא לבד, ופרשה אחרת למחר, וכן כל ימי השבוע, ואחר כך מקרא על הסדר).

[1625] מ"א שם (והפסוק האחרון אמרו אחר

התרגום כדי לסיים בתורה).

[1626] ר"ן מגילה יג, א (ופסוק אחרון

שחוזר וכופל). טור סי' רפד (שאחר שתרגמו המתרגם, חוזר וקורא אותו פעם שנית).

אבל ראה רשימת היומן ע' תכז (אין כופלים פסוק מקרא בסוף

הסדרה).

[1627] ראה בדי השלחן סי' עב סק"א (הוסיף

תיבת בפסקי, משמע דאין הטעמים עצמם מעכבים, רק הפסקי טעמים, דהיינו שידע מקום שהוא

הפסק שהטעמים מורים על זה).

[1628]

מ"א ס"ק א (אם הוא רגיל בטעמים יקרא בספר תורה). ט"ז סק"ב

(אני אומר על ירא שמים, שיראה לקרות בפני עצמו בספר תורה הסדרה לכל הפחות פעם אחת

... דהקריאה בחומש לבד אין יוצא בה שפיר, דבעינן דברים שבכתב, והיינו ספר תורה

שלימה כדינה). פע"ח שער הנהגת הלימוד שי"ח פ"ג. שער הכוונות ענין

ליל ו ד"ה מנהג מורי ז"ל (אם היה שם ספר תורה כשר, היה מוציאו וקורא בו

הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והוא היה קורא המקרא מתוך הספר תורה).

וראה לקוטי שיחות חכ"ד ע' 214 הערה 59 (לא ראינו זה ...

ובדבר הרגיל כיו"ב בכל ערב שבת, גם לא ראינו ראיה). תורת מנחם התוועדויות

תשמ"ח ח"ב ע' 167 (המנהג בפועל – "מעשה רב" – גם אצל גדולי

ישראל, וכן אצל רבותינו נשיאינו, שקורין שנים מקרא (לא מתוך ספר תורה כשר, אלא)

מתוך חומשים הנדפסים דוקא).

[1629] כדלקמן ס"ו (לגמור

כל הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ערב שבת).

[1630] ברכות ח, ב (לעולם ישלים אדם פרשיותיו

עם הצבור).

[1631] תוס' שם ד"ה ישלים (נראה דכל

השבוע, מכיון דמתחילין לקרות הפרשה, דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה, נקראת עם

הצבור). רא"ש שם פ"א סי' ח (נראה דכל השבוע מיקרי עם הצבור, הואיל ובמנחתא

דשבתא מתחילין לקרות את הפרשה). טור ושו"ע ס"ג (מיום ראשון ואילך חשוב

עם הצבור).

[1632]

תוס' שם (במדרש, ג'

דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה,

משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי. מכל מקום

מצוה מן המובחר קודם אכילה). רא"ש שם (במדרש יש, צוה רבי את בניו אל תאכלו

לחם בשבת עד שתגמרו את כל הפרשה. ומיהו אם לא השלים קודם משלים לאחר אכילה). טור

ושו"ע ס"ד (מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת, ואם לא השלים

קודם אכילה ישלים אחר אכילה, עד המנחה).

וראה ספר השיחות תש"ב ע' 27 (דער ריכטיקער זמן אויף דעם

איז ביז שבת אין דער פרי צום דאוונען).

[1633] הגהות הר"ף לתשבץ קטן סי' קפד (לענין

לחזור הפרשה, דבעינן שישלים פרשיותיו עם הצבור, אינו פוטר את עצמו בחזרה אחר השבת

כלל, כיון שהתחילו הצבור לקרות פרשה אחרת במנחה). טור ולבוש ס"ד (קודם מנחה,

אבל משם ואילך, כיון שמתחילין אחרת עבר זמנה של זאת).

[1634] הגהות מיימוניות הל' תפלה פי"ג

אות ש (אם לא השלים קודם אכילה בשבת יכול להשלים עד ד' בשבת. כן מצאתי בשם מורי

רבינו זצ"ל).

[1635] סעיף ח ( עד סוף יום ג', אבל

משם ואילך אינו יכול להבדיל עוד, לפי שג' ימים הראשונים של השבוע נקראים ימים שאחר

השבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת) .

[1636] הגהות מיימוניות שם (וכתב רבינו שמחה,

אעפ"י שעיקר מצוה כל פרשה בכל שבת עם הצבור, אם לא עשה כן ישלים כולם בשמיני

עצרת, שבו גומרים הצבור). שו"ע שם (ויש אומרים עד שמיני עצרת. הג"ה,

דהיינו בשמחת תורה, שאז משלימים הצבור).

[1637] הגהות מיימוניות שם (ונראה שהעושים

כדברי רבינו שמחה, שצריכין לחזור שנים מקרא ואחד תרגום). ב"י ד"ה אבל (ופשוט

הוא, אלא שכתבו כן לאפוקי ממנהג העולם שקורין ביום שמיני עצרת כל התורה פעם אחת

מקרא לבד). מ"א ס"ק ז (פירוש שיש לקרות אז ב' מקרא ואחד תרגום, ודלא

כאותן שקורין המקרא לחוד).

[1638] של"ה מס' שבת פרק נר מצוה (קלא,

א) ד"ה ומקודם הטבילה (ולא יקרא הפרשה רק ביום הששי אחר חצות ... למצוה מן

המובחר לא יקרא רק ביום ששי אחר חצות). מ"א סק"ה (ושל"ה כתב שיקרא

אותה ביום ו' אחר חצות דוקא).

[1639] שער הכונות ענין ליל ו' (מנהג מורי

ז"ל, תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' ... שנים מקרא ואחד תרגום).

וראה היום יום לד' טבת. לקוטי שיחות חכ"ד ע' 342.

[1640] סדר היום (ואם אפשר לו שלא יפסיק בה על

שום דבר, הוא טוב ויפה, וכן ראיתי מדקדקים עושים כן, וכן ראוי לכל בעל נפש לעשות).

תפלה למשה להרמ"ק שער י ס"ג (בלי הפסקת דבור אפילו לצרכיו). הובא בשל"ה

פרק תורה אור (קלה, א) ד"ה סוד קריאת. עולת שבת סק"ב. כנסת הגדולה

בהגהות הטור. מ"א ס"ק יא (וטוב שלא יפסיק כלל בשיחה (כנסת הגדולה)).

[1641] סדר היום (אם הוא שעת הדחק, או הוא

הולך בדרך, דרך ים או דרך יבשה, ואין בידו ספר לקרוא תרגום, יקרא המקרא ב' פעמים,

ואחר כך כשיגיע לישוב יקרא התרגום פעם אחת). הובא בעולת שבת שם. מ"א

סק"ד (מי שאין בידו תרגום יקרא ב' פעמים מקרא, ואחר כך כשיהיה לו תרגום יקרא (סדר

היום)).

[1642]

בלוח התיקון תוקן: "מכל הסדר". ובקונטרס השלחן כותב שאוצ"ל: "ואחר

כך תרגום על הכל".

[1643] אור זרוע ח"א הל' קריאת שמע סי'

יב (ונראה בעיני דמלמדי תינוקות את הפרשה, אינם חייבים לאגמורי בשבת, הואיל דפרשת

כל השבוע קרי השלמה עם הצבור, והרי השלימה כבר). הובא בהגהות מיימוניות הל' תפלה

פי"ג אות ש, ובמרדכי ברכות רמז יט. שו"ע ס"ו (מלמדי תינוקות

אין צריכים לחזור ולקרות הפרשה בשבת).

[1644] סעיף ב.

[1645] מ"א סק"ט (נראה לי דדוקא

בימיהם שהיו לומדין פירוש המקרא עם התינוקות, אבל אם לומד פירוש המלות לחוד לא יצא.

ומכל מקום די שיקרא עוד פעם אחת מקרא, דזה עולה לו במקום מקרא). וראה מראי מקומות

וציונים.

[1646] אור זרוע ח"א הל' ק"ש סי' יא

(וראיתי את מורי הרב רבינו יהודה החסיד זצ"ל, ואת מורי הרב רבינו אברהם

זצ"ל בן הרב ר' משה זצ"ל, שהיו קורין שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת

שליח צבור את ספר תורה, ואומר אני כי זה מותר לכו"ע, הואיל דבאותו ענין קא

עסיק). הובא במרדכי שם. שו"ע ס"ה (יכול לקרות הפרשה שמו"ת בשעת

קריאת התורה).

והיינו אף שאסור ללמוד תורה בשעת קריאת התורה, כמבואר

בשו"ע סי' קמו ס"ב (כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת, אסור לספר אפילו

בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא). וכדלעיל סי' צ סוף סי"ז (מי שתורתו

אומנתו ואינו מתבטל כלל ... אין לו לעסוק בתורה בבית הכנסת ... בשעת קריאת התורה).

[1647] בשו"ע שם ס"ב (ולקרות שנים

מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה שרי), ומ"א סק"ה (כיון דעסיק באותו

ענין). וראה קיצור הלכות סי' רפה הערה 13.

[1648] דברי חמודות ברכות פ"א אות לט

(ולי נראה דאף הרמב"ם ור"י קארו [דעה הב' דלקמן בסמוך] לא אמרו אלא

שחייב לכתחלה לקרות ולא יספיק לו מה ששמע, כי אולי לא כוון דעתו יפה). משא"כ

אם שמע כל הפרשה בבירור יצא. מ"א סק"ח (ואם שמע פעם אחת מש"ץ וקרא

פעם אחת יצא. אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה, כמ"ש סי' נ"ט (לחם

חמודות)).

[1649] סעיף ד (הואיל וברכות קריאת שמע הן

ארוכות, אין לסמוך על שמיעתן מהש"ץ אפילו בציבור, כי שמא יפנה לבבו באמצע

הברכה לדברים אחרים ולא ישמע מהש"ץ).

[1650] משמעות הרמב"ם הל' תפלה סוף

פי"ג, ושו"ע ס"א (אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת

בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת, שנים מקרא ואחד תרגום).

לבוש ס"ה (מדברי רבינו יוסף קאר"ו משמע שאע"פ ששומע מן הש"ץ

חייב להשלים אותה שנים מקרא ואחד תרגום יתר על שמיעתו מהש"ץ, והם דברי

הרמב"ם).

[1651]

סעיף א (אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו ...

שנים מקרא ואחד תרגום).

[1652] תרומת הדשן ח"א סי' כג (נראה דלא

אצריכו רבנן אלא שישלים פרשיות של כל התורה רק פעם אחד בשנה, ואם כן לא צריכינן

להשלים פרשיות של יום טוב ושל ארבע פרשיות ומוספין אחרים, דהשלימו כל אחת בשבתו) וח"ב

סי' קע. שו"ע ס"ז (אין צריך לקרות פרשת יום טוב). מ"א סק"י (דהא

כבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו (תרומת הדשן)).

[1653] פרי עץ חיים שער הנהגת הלימוד ד"ה

מנהגים של מורי (קריאת הפרשה שמו"ת צריך לקרות גם כן פרשת וזאת הברכה, ערב

שמחת תורה, כשאר פרשיות שמו"ת). מ"א שם (וערב שמחת תורה יקרא וזאת הברכה

(כונות).

[1654] מרדכי סוף הל' מזוזה רמז תתקסח (אומר מהר"ם ... אין צריך

לחזור ההפטרה עם הסדר). רמ"א ס"ז (אין צריך לקרות ההפטרות).

[1655] תרומת הדשן ח"ב סי' קא (אף על פי

שאין חובה לחזור הפטרה, מכל מקום מנהג יש). רמ"א שם (ומכל מקום נהגו לקרות

ההפטרה).

וכן הוא בהיום יום לאדר"ח תמוז (וקורין גם ההפטרה).

[1656] מ"א ס"ק יב (דטעם חזרת

ההפטרה שידע מה מפטירין למחר ... שמא יקראו אותו ולא יהא רגיל בה).

וראה תורת מנחם חט"ו ע' 134 (סיפר כ"ק מו"ח

אדמו"ר אודות הנהגת אביו, שבא' מנסיעותיו שבהן נהג להעלים את זהותו (שלא ידעו

מי הוא), אירע פעם שבבואו לבית-הכנסת בשבת (או ביום טוב), ובחשבו שלא יודעים

מי הוא – קראוהו לפתע לעלות ל"מפטיר" ... כיון שלא ציפה לכך, ביקש שימתינו

איזה רגעים, לקח חומש ונכנס לחדר צדדי ועבר לעצמו על ההפטרה, ורק אחר כך עלה

למפטיר) .

והיינו שאפשר הי' טרוד בערב שבת ועדיין לא קרא שמו"ת, או

אפשר הי' זה ביום טוב, שאין נוהגים לקרוא שמו"ת.

[1657]

תרומת הדשן ח"ב

סי' קא (כשיש חתונה, יחיד החוזר הסדרא ... נראה דיש לו להפטיר הפטרה דשבוע ... אם

היו חוזרין שוש, אם כן אם יארעו הרבה בשנה שבת אחר שבת, וכי יחזרו בכל שבת שוש

אשיש). מ"א שם (ומשמע דבד' פרשיות פשיטא דיקרא ההפטרה דד' פרשיות. ובכנסת

הגדולה כתוב שמנהגו לחזור הפטורת הסדרה. ולא ידעתי מה טעם).

והיינו שמהטעם האמור

בתרומת הדשן משמע דקאי רק על שבת חתונה, ולא על ד' פרשיות. אמנם ב כנסת הגדולה הגהות ב"י (ואני נוהג

בשבת שיש הפטרה מחודשת, כגון הפטרת שבת של ראש חדש, או שבת שלפני ראש חדש, או של

חנוכה, ושל ד' פרשיות, לחזור עם הפרשה הפטרת השבוע, וביום שבת לקרוא המחודשת עם

המפטיר). ועל זה חולק המ"א וסובר דאז יקרא ההפטרה של ד' פרשיות וכיוצא בזה.

ואף שהמ"א הזכיר

רק ד' פרשיות, מכל מקום מובן מדבריו שחולק גם על שבת ראש חדש ומחר חדש ושבת חנוכה,

שדן בהם בכנסת הגדולה.

ובהיום יום

לאדר"ח תמוז (וקורין ... שתי ההפטרות אם הוא שבת ראש חדש, או פרשיות מחוברות

וכיוצא בזה). והיינו לחוש לדעת הכנסת הגדולה.

ומכל מקום לא תקנו

לעבור על ההפטרה בימים טובים (ולא חששו בזה לטעם הראשון "כי שמא יקראוהו

למפטיר בבית הכנסת).

[1658]

כמובא ברמ"א סי' תכח ס"ח (ונוהגין להפטיר בחתונה שוש אשיש).

ומנהג חב"ד שלא להפטיר שוש אשיש

בשבת חתונה.

[1659]

תרומת הדשן שם (כשיש

חתונה, יחיד החוזר הסדרא ... נראה דיש לו להפטיר הפטרה דשבוע ... אם היו חוזרין

שוש, אם כן אם יארעו הרבה בשנה שבת אחר שבת, וכי יחזרו בכל שבת שוש אשיש).

רמ"א ס"ז (ובשבת של חתונה יקרא ההפטרה של שבת, ולא שוש אשיש). מ"א

שם (אם לא יחזור לעולם הפטרת שוש אשיש שמא יקראו אותו ולא יהא רגיל בה ... לכן

נראה לי דיחזור אותה. אך אם יש הרבה חתונות זו אחר זו שוב אין צריך).

[1660] לתוכנו ראה כנישתא דבי רב

ע' תשיג.

[1661] ברכות ח, רע"ב (ואפילו עטרות

ודיבון), ופרש"י (שאין בו תרגום). ופירש בטור (אפילו עטרות ודיבון, פירש

רבינו שלמה אף על פי שאין בו תרגום, ולפירוש זה אפילו ראובן ושמעון וכיוצא בזה

צריך לקרותו שלשה פעמים). הובאו דבריו בט"ז ס"ק א ומ"א ס"ק ב.

[1662] שו"ת מהר"ם

מינץ סי' פז (מי שהחזיר הסדרה [עם] פירוש, אם צריך גם כן לחזור ג' פעמים אותן פסוקים

דאין להם פירוש ... לפי דעתי, אפילו לדיעות דסבירא להו דפירוש מועיל יותר, זהו

משום דסברי דיש להבין הפשט טפי מן הפירוש ממן התרגום, מכל מקום סברי דהוי כמו

תרגום, דצריך לומר שנים מקרא וחד פירוש, אם כן ממילא הוי נמי בזה דינא כתרגומו,

אותם פסוקים שאין תרגום, צריך לומר ג' פעמים כמו עטרות ודיבון). דהיינו שאותן

פסוקים שאין עליהם פירוש רש"י צריך לומר אותם ג' פעמים, כמו אותם הפסוקים

שאין עליהם תרגום, שצריך לומר אותם ג' פעמים.

מ"א סק"ד (ומכל מקום צריך

לקרות ב' פעמים מקרא (ר"מ מינץ פ"ז)).

[1663] שכשם שכותב על

"הפסוקים" שאין עליהם פירוש רש"י, שצריך לומר אותם ג' פעמים, כך גם

"התיבות" שאין עליהם פירוש רש"י, שצריך לומר אותם ג' פעמים.

[1664] כעין זה נתפרש בחמדת

הימים ליום השבת, שהוא ח"א פ"ג (טעם היות שנים מקרא ואחד תרגום, אמרו

הראשונים שזהו מצד התורה שניתנה ג' פעמים ... כמה שגו בחוזה הסומכים על סברת

האומרים שלימוד הסדר בפירוש רש"י חשיב כמו תרגום ... שאם כן למה יחזור ראובן

ושמעון לוי ג' פעמים).

אמנם לא ברור אם הכוונה היא למ"ש

שם, שהרי נתפרש כאן שהכוונה לח"ב פט"ו (וראה אוצר חמדת הימים ע' שפח,

שרוצה לגרוס "ח"ב דט"ז").