182

16 לקוטי ה,חידוש" של רבינו הזקן בחסידות חב"ד'י לגבי החסידות הכללית של הבעש"ט הוא בכך שהבעש"ט הכניס חיות כללית בתורה ובמצוות, על ידי גילוי הנשמה של כל יהודי, דבר המתבטא באופן כללי בענין האמונה. אמנם, כוח האמונה מקיף את כל כחות הנפש ומשפיע עליהם באופן של חיות, החודרת בכולם כנאמר'* ,וצדיק באמונתו יחיה", בכל זאת אין הכרח שחיות האמונה חודרת לכל אחד מכחות הנפש במהותו הפרטית, אלא בחיות הכללית של כל כוח, הקשורה בנקודת האמונה של הנשמה.

לדוגמא: האמונה מסוגלת להיות לא רק כוח מקיף בלבד, אשר ,גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא", (=הגנב על פתח המחתרת קורא להשם), אלא היא משפיעה גם על התנהגות האדם בפועל, עד כדי השפעה על כוח הראיה שלו, שבמקום לראות את העולם כמציאות גשמית בפני עצמו (המהווה סתירה לרוחניות וכל שכן לאלקות), משפיעה האמונה עליו שלא לראות (בראיה לא בשרית) את העולם כסתירה לאלקות. ברם, האמונה אינה יכולה להביא את האדם לראות% את ,כוח הפועל

ח"י אלול

שבנפעל"**.

בדומה לחיות הכללית של האדם: היא חודרת אל כל האברים ומאוחדת עמם, אך אין היא קשורה למהות פרטית של כל אבר, אלא למהות הכללית של כל האברים - של היותם חלק מגוף האדם**.

לעומת זאת, אדמו"ר הזקן הכניס חיות בכל אחד מכחות הנשמה, ובכל עבודה רוחנית לפי המהות המסויימת של כוח זה, בדומה לחיות היחודית המותאמת לפי ענינו הפרטי של כל אבר. כלומר, כוח האמונה חודר ומשפיע אף לכוחותיו השכליים של האדם, עד אשר השכל עצמו מבין ומחייב את מציאותה של האלקות.

כך שכל פרט של היהודי הפך