48
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
58 לקוטי ש,כל הנך אמוראי לא פליגי (=כל האמוראים הללו אינם חולקים זה על זה) אלא מר גמיר האי מרביה (=אלא אמורא זה למד כך מרבו) ומר גמיר האי מרביה'*'.
ב. הטעמים לשמחה שבהפסקת כריתת העצים
רבינו גרשום בפירושו אומר שהחשיבות של ,יום שפסקו מלכרות עצים למערכה" היא משום ,לפי שעה שהיו עסוקים לכרות עצי המערכה היו מתבטלין בתלמוד תורה אבל אותו יום פסקו ועשאוהו יום טוב שמיכן ואילך היו עוסקין בתורה". ולפי דבריו מובנת המעלה של ,יום שפסקו מלכרות עצים למערכה", אשר משום כך קבעו יום זה ליום טוב.
אך הרשב"ם"' אומר .באותו יום שפסקו היו שמחים לפי שבאותו יום היו משלימין?' מצוה גדולה כזאת"',
ט"ו באב א
שהמעלה והשמחה של הפסקת כריתת העצים קשורה בהשלמת המצוה, כפי שמוצאים את ענין השמחה בהשלמת ובסיום מצוות אחרותפי.
ומובן מדוע אין הרשב"ם מסביר כרבינו גרשום, כי לפי הסברו של רבינו גרשום: א) העיקר חסר בגמרא - המעלה ש,מיכן ואילך היו עוסקין בתורה" אינה מוזכרת בדברי רבה, ודברי הגמרא בהמשך ,מכאן ואילך דמוסיף יוסיף שג
גדולה". וכתבו בהמשך לפירושו בד"ה יום תבר מגל.
הערות
- 4. רשב"ם ב"ב שם ע"א ד"ה יום שהותר שבט בנימין.
- 5. ב"ב שם ע"ב. ועד"ז בתענית שם בקיצור.
- 6. שנסמן בסוף הערה 8.
- 7. כ"ה ברשב"ם בגמ'. ובע"י ,היו משלימין ומסיימין".
- 8. ועד"ז הוא בנמוק"י* ב"ב שם ,ומפני שבאותו יום היו משלימין ומסיימין המצוה היו עושין שמחה
- 6. *) ראה ..הגהות מא"י" בתחלת פי' הנמוק"י ב"ב (א א) סק"ב.
- 9. ראה נמוק"י שם סוף ד"ה מאן דלא ,וגם שהוא מנהג לשמוח בענין מצוה עיד שכשהשלימה עושין שמחה ומשתה ויו"ט". ובקרבן העדה (לירושלמי שם) ,והיו שמחים לגמרה של מצוה". בתויו"ט תענית שם: וכיון שנגמר מלאכת ה' עשאוהו יו"ט כדרך שעושין סעודה לגמרה של תורה וילפינן לה כו'. ביש"ש ב"ק סוף פרק מרובה מביא ראי' מטעם דרבה ור' יוסף דעושין שמחה וסעודה בסיום מסכתא. וכתב ,וכ"כ לשם הר" שמהא שמעינן שמנהג ישראל היא לשמוח ולעשות יו"ט בהשלמת המצוה". ועד"ז נסמן ברמ"א יו"ד סרמ"ו סכ"ו.
- 0. דלכאורה כ"ה לפי פירושו דר"ג, דהמשך הגמ' ,מכאן ואילך דמוסיף יוסף כו'" הוא סיום הענין והפירוש דיום שפסקו כו'. ולהעיר דבאיכ"ר שם בא בהמשך לדברי ר"א הגדול ורב מנסיא (,המוסיף יוסיף ודלא מוסיף יסיף"). ואח"כ הובא הטעם דר' אבון ור' יוחנן יום שביטל החפר מן מתי מדבר. ובירושלמי שם שלא הובא מאמר ר"א הגדול ורב מנשיא לא הובא בכלל המוסיף יוסיף בו'.
- 9. *) כנראה הכוונה לנמוק"י הנ"ל. ראה שוה"ג להערה 8.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 10 לקו"ש חכ"ד ע' 48
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.