160

16 לקוטי אותו מביצוע שליחותו לקרב יהודים לה' ולתורתן?'.

ג בעל הבית והשכיר

אך עדיין יש להבין: גם את ה,עבודה גדולה אשר עבדתי בהרבצת התורה וחיזוק הדת"** לא עבד הרבי רק משום שזוהי שליחותו שלו, אלא משום שזוהי הכוונה העליונה, ולכן, כיון שמאסרו לא היה ח"ו עקב ,אשמתו" שלו אלא רק כתוצאה של הפצת היהדות בשלימות מתוך מסירות נפש מוחלטת - מובן בפשטות, שזה היה הרצון העליון, שהרבי יהיה אז במאסר ויסבול את כל יסורי המאסר ר"ל - ואם כך, שבה הקושיה ומתעוררת: מדוע יש להצטער על כך?

ההסבר לכך הוא: בעבודת הנשמה למילוי שליחותו של הקדוש-ברוך-הוא יש שתי אפשרויות. בדומה לאדם התחתון, שבעבודתו בענינים תחתונים ייתכנו שני אופנים. דרך אחת היא ביצוע העבודה כשכיר: אמנם, הוא מסור לביצוע המשימה באמונה, ואפילו שלא על מנת לקבל פרס, אך למרות

0 לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו דט"ו סיון תרפ"ח (סה"מ תרפ"ח ע' קמו).

ו"בדי"ג תמוז

זאת הוא שכיר של מישהו אחר, אין זאת משימתו שלו והעסק שלו. שונה הדבר כאשר העבודה נעשית על ידי בעל הבית בעצמו, זהו עסקו הפרטי שלו, והדבר חשוב לו ביותר.

ההבדל בין בעל הבית לבין שכיר העושה עבודתו באמונה אינו ניכר כל כך בשעת העבודה עצמה: שניהם מבצעים את העבודה במלוא המסירות וההתמדה. ההבדל ניכר בעיקר מאוחר יותר - בסיום העבודה או בלילה, בין יום עבודה אחד למחרתו.

בזמן זה, כאשר העבודה אינה מתבצעת, והעסק אינו מופעל, ישן השכיר בשקט: הוא עבד באמונה ככל שהיה ביכלתו. וגם אם אמנם העסק אינו פועל כראוי, הרי הוא חש שלא הוא צריך ויכול להועיל בכך, והוא יכול לנוח בשלוה. אך לא כן בעל הבית - הוא אינו יכול לישון במצב כזה, הוא אינו יכול לנוח כל עוד העסק אינו פועל כראוי.

3 ,בעל בית" בעבודה הרוחנית

בדומה לכך יש שתי דרגות בנשמות ושני אופנים ליישום תכליתו של הקדוש-ברוך-הוא בשליחותן בעולם הזה:

דרך אחת של עבודה היא כאשר האדם מתמסר לחלוטין למילוי שליחותו, לא למען שלימותו וטובתו האישית, אלא אך ורק משום הכוונה העליונה, והוא מוכן