18

יב. הרגשת המטרה - בעת מילוי השליחות עצמה

אך גם אופן עבודה זה - השני - יכול להיות בשני פנים:

א) שהתוכן והפעולה של עבודתו נרגש אצלו (לא בשעת העבודה גופא, אלא) בגמר העבודה: כאשר הוא משלים את עבודתו, הריהו מגיע להכרה מה פעל בעבודתו.

ב) שגם בשעת העבודה גופא נרגש אצלו התוכן והמכוון של העבודה, עד שהוא עושה עבודתו לא רק בכדי למלא את כוונת הקב"ה, אלא זה גופא (כביכול) גם הכוונה והרגש שלף* בעת העבודה: לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, להביא את העולם לשלימותו.

ויש לומר שזהו תוכן החילוק בין הניסוח בו נאמר הענין הנ"ל במדרש ובין הניסוח המופיע בגמרא:

ולכן הדבר נדרש מבני ישראל עצמם בגמר העבודה - כהמשך לעבודה, היות שהמשך העבודה הוא לקבל את ה,,רכוש גדול".

מה שאין כן לפי המדרש, לא היה נרגש אצל בני ישראל המכוון והתכלית בעת השעבוד, אלא רק לאחר גמר והשלמת העבודה, ולכן היה מספיק שה,רכוש גדול" יגיע לאחר גמר העבודה ובאופן של ,וישאילום"* - שהמצרים עצמם יתנו זאת לבני ישראל, כנ"ל.

יג. ידיעת תכלית העבודה - מחזקת הבקשה לגאולה ונאו"

מכל הנ"ל עולה ההוראה בעבודתו של כל יהודי ,,במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"*, ובפרט בימינו, בעקבתא דמשיחא:

יהודי צריך ללמוד תורה ולקיים מצוות בקבלת עול, משום שכך ציוה הקדוש-ברוך-הוא, והשאלה מהי כוונת הקב"ה בשליחותו ועבודתו לא יוצרת אצלו שום חילוק בתוקף עבודתו כלל - ובמילא, אין אצלו כל נפקאדמינה אם העבודה מתבצעת בזמן בית המקדש או בזמן הגלות סתם או בעקבתא דמשיחא. אופן הקיום הוא בכוונה ותכלית אחת: לעשות את ציווי ושליחות הקב"ה.

ברם, ביודעו שנמצאים ,בעקבתא דמשיחא", ו,,תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי (,שלכך נברא מתחילתו"ל)