157

והתמיהה אף מתחזקת: מדוע חשוב כאן בכלל, בעת מאסר הרבי, ענין ההשגחה הפרטית? הרי דבר זה נוגע לקיום תורה ומצוות, ולהרבצת התורה והחזקת היהדות וביצוע שליחות הקדוש-ברוך-הוא = בעולם, = ומובן בפשטות שכל מה שקשור לכך - כולל המאורעות שארעו לרבי - תלויים ברצון ה' וכוונתו והשגחתו.

ב. קבלת יסורים בשמחה

בפשטות יש לומר, שזוהי משמעות דברי הרבי ,לסבול את היסורים ולצאת מן המאסר": כיון שבמאמר דובר על השגחה פרטית, חש הרבי שכל יסורי המאסר הם בהשגחה פרטית של הקדוש-ברוך-הוא, ולפיכך היה יכול לשאתם.

אך עדיין אין זה ברור לחלוטין, כי לפי זה מתאים יותר להדגיש את הענין ש,אין רע יורד מלמעלה"* וכדומה, ולא כל כך את ענין ההשגחה הפרטית. וכפי שמפורטת בתניא" העצה לסבול יסורים, ועד כדי האפשרות לקבלם

י"בדי"ג תמוז שיחות 193

ברצון ובשמחה, וכהוראת חז"ל"' ,כשם שמברך על הטובה... ופירשו בגמרא לקבולינהו בשמחה":'.

ּ. מסירות נפש גורמת לשמחה

ולהעיר - הסיבה לכך שהרבי לא הזכיר ענין זה כאמצעי להתגבר על יסורי המאסר, היא מובנת:

הרבי היה שקוע ומסור כל כולו לקדוש-ברוך-הוא ולתורה ולמצוות, באופן שמציאותו העצמית לא תפסה לגביו מקום, ומובן, שיסוריו הגשמיים לא יכלו לגרום למצב שלא היה מסוגל לשאתו' - משום שלא דאג

1 שם ס, ב.