194

ומטיב מצבי. עליתי בשמי רום במחשבות גבוהות מיושבי בתי חומר, באמונה טהורה ובבטחון גמור באלקים חיים, ובזכות אבות הקדושים. .........................

(אותיות המחשבה)²⁶

***

המחשבות הללו עודדו את נפשי והחזיקו את כוחי במאד. שכחתי את מעמדי ההוה ישבתי במנוחה גמורה, רעיונותי התחילו להסתדר, התחלתי להתרגל עם המצב באשר הוא: הנני אסיר ולוקח לשפאלערקע. בעבור מה, לא אדע. שם בחדר ההוא בבואי יקיפוני בשאלות, שאלות רגילות ובלתי רגילות. מן המענות יחפצו לארוג רקמת עלילה, או עצי גפרית להצית את תבערת הנקמה.

לקחתי לי מעשן — פאפיראָס — וסדרתי לי דברי מענה כללים. ובאתי לידי החלטה גמורה להיות עז ותקיף, בלי חת, לדבר בשפה ברה, ולא להתחשב כלל עם האַבסטאנאָווקע²⁷ אשר יסובבוני.

החלטתי התקיפה והמוחלטת הלזו נתנה לי הגבהת רוח, והרגש יחוס עצמי. ובה בשעה ישבתי כיושב בגן, או מטייל לרוח היום. כי אור זריחת השמש האירה את פני הכותל הלבן אשר למולי.

כמעט אשר התחלתי לעמוד ללכת חזרה אל החדר ההוא אשר פתחו פתוח לרוחה לכל אסיר, אך פתאום נמלכתי למה עלי למהר? האם אאחר את המועד? ובחפצי הי' לסדר דברי עוד פעם. רגיל הנני אשר טרם אפתח פי לדבר דברי חסידות, הגם שהנני כבר בקי ברעיוני בכל הענין המסודר ההוא, לחשוב בו עוד פעם. ובעת ההיא כבר ת"ל באתי אל מצבי התמידי.

***

מה רבה היא האמונה הפנימית, האמונה התמימה הבאה בירושה לכל ישראל מאבותינו אבות עולם. ומה גדול הוא כחו של הבטחון הגמור. הם לא רק יסודי הדת, דת קדשנו, כי אם גם יסודי חיים, החיים הרגילים, החיים הגשמיים של כל איש ישראל.

הודו לה' כי טוב על חסדו הגדול אשר כה הזדמן לי הטעות אשר טעיתי ללכת אל מבוא הלזה. אשר זה הי' לי למחסה ומגן מלפול ברשת ההבהלה אשר הכינו לי נחמנסאָהן ולולב.

ההשגחה העליונה הוליכה אותי כאותו הקש, וכאותו העלה, המתגלגלים אנה ואנה לרוח הנושב בהם²⁸, וכמוהם