132

14 לקוטי יב. תרומת מעשר - מאת בני ישראל

אך עדין אפשר לשאול:

אחת ממתנות הכהונה היא תרומת מעשר, שאותה אין נותנים הישראלים, אלא רק הלויים - ,ואל הלוים תדבר"*?. ויוצא, כל שנים עשר השבטים נותנים רק כ"ג מתנות כהונה?

אלא, כאן אנו רואים שוב, כיצד לפי פשוטו של מקרא כל דבר הוא מדוייק: בענין תרומת מעשר מדגישה התורה פעמיים"", שהיא באה מן המעשר אשר ,תקחו מאד בני ישראל". ולכאורה, מדוע מודגש ומוכפל כאן שהמעשר בא מאת בני ישראל?

אלא בכך מדגישה התורה, שהחובה של תרומת מעשר חלה על התבואה עוד בהיותה ברשות הישראל, אלא שהלוי מפריש אותה בפועל, כיון שהוא מקבל את המעשר.

בכך מובנת ההלכף*" ש.,יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר", ואין הוא נחשב כ,תורם" שלא מדעת"*" - החובה על תרומת המעשר

קרח ג

נובעת מכך שהמעשר בא ,מאת בר ישראל", והחובה כבר חלה כאשר התבואה היתה ברשות ישראל.

ויוצא, שכל כ"ד מתנות הכהונה קשורות לישראלים.

ג המאסר חיזק את הפעילות

פרשת קרח נקראת בחודש תמוז, או בשבת מברכים חודש תמוז - חודש הגאולה של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר.

אחד הרמזים למאסר ולגאולה מצוי בפירוש רש"י זה, שבו רואים, שלא זו בלבד שערעורו של קרח לא החליש את כהונת אהרן, אלא להיפך, הוא חיזק אותה והביא לה עוצמה גדולה ביותרל', עד כדי היותה ,ברית מלח עולם", בדומה לשטר שיצא עליו ערעור, אשר נקבע ונתקיים בבית דין.

וכך היה אצל הרבי*, שדוקא על ידי ה/,ערעור" של המאסר, נגרמה הגאולה שגרמה בודאות לכך שעבודתו בהרבצת התורה וחיזוק היהדות תימשך, ובאופן של ,ברית עולם",

ובעוצמה נעלית יותר מאשר לפני כן