ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לחקרחשיחה ב69

69

בפרש"י עה"ת שם מפרש, ד"לא יחללו את קדשי בני ישראל" הוא איסור "להאכילם לזרים".

ולכאורה צ"ע, כיון שאיסור טבל הוא מצד התרומה המעורבת בו, אמאי דחק רש"י לפרשו שהוא איסור להאכיל קדשים (תרומה) לזרים (שבלאה"כ נזהרו זרים על זה מכתובים אחרים³⁴), ולא פירשו (כבגמרא) שקאי באיסור אכילת טבל, ונק' "קדשי בני ישראל" מצד חלק התרומה המעורב בו?

ויש לומר, שלפי שיטת רש"י בפירושו עה"ת (שהוא ע"ד הפשט) יש חילוק בין טבל לתרומה גדולה ומעשר הטבול לתרומת מעשר:

בלימוד ע"ד הפשט לא מסתבר לומר, שמצד עצם החיוב להפריש תרומה, כבר ישנו בפועל בהטבל חלק התרומה (שעתיד להפריש)³⁵. ולכן א"א לפרש הכתוב "ולא יחללו את קדשי בנ"י" (שבפ' אמור) על איסור טבל (שהרי אין כאן קדש)³⁶;

משא"כ גבי מעשר, שכבר היתה פעולה של הפרשה³⁷, שהישראל הפריש מעשר מן הטבל, הרי בהפרשה זו כבר נכללת גם הפרשת התרומת מעשר, אלא שהיא מעורבת בהמעשר. וזה גופא קמ"ל הכתוב בכך ש"קראו (למעשר) תרומה", שבהפרשת המעשר ע"י הישראל כבר מתחילה קדושת תרומת מעשר בחלק עשירי מן המעשר, אלא שהוא מעורב במעשר. ופעולת הלוי היא רק שמברר³⁸ חלק התרומת מעשר מן המעשר³⁹.

ולכן נק' "קדשי בני ישראל", כי הישראל ע"י הפרשת המעשר כבר פעל קדושה בתרומת מעשר המעורבת בו⁴⁰.

ויש לומר, שענין זה מובן גם מלשון הכתוב⁴¹ גבי הפרשת תרומת מעשר — "בהרימכם את חלבו ממנו": לפי פרש"י⁴², "חלבו (ממנו)" קאי על חלק התרומת מעשר שבמעשר, וממ"ש "בהרימכם את חלבו ממנו" משמע, שעוד קודם שמפרישים התרומת מעשר (שזהו פירוש "בהרימכם" — לשון הפרשה⁴³), כבר

הערות

34. כמ"ש לפנ"ז שם (כב, י) לענין תרומה "וכל זר לא יאכל קודש". וראה רש"י ויקרא ה, טו. ועוד.
35. ועפ"ז מובן הטעם שצריך קרא מיוחד שאם הקדים הלוי את הכהן בכרי חייב להפריש תרומה גדולה (רש"י פרשתנו יח, כט).
36. ולכן לא מצינו בפשש"מ חיוב מיתה על אכילת טבל — דבגמ' (סנהדרין שם) למדו שהוא בעונש מיתה כי "יליף חילול חילול מתרומה", או ממ"ש (אמור כב, טז) "והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם" (תו"כ שם. וכ"ה ברמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"י הי"ט). אבל לפי פרש"י אמור שם, לא איירי שם בטבל, כנ"ל.
37. ראה גם חסדי דוד (השלם) לתוספתא מעשר שני פ"ג, י.
38. לכאורה צע"ק מלשון הכתוב (פרשתנו יח, כח) "כן תרימו גם אתם גו'", ובפרש"י שם "כמו שישראל מרימים כו' תרימו גם אתם ממעשר כו'", ומשמע דשווים הם. אבל י"ל שההשוואה היא בנוגע לטעם הפרשתם (כפרש"י שם "כי הוא נחלתכם"), אבל באופן הפרשתם ה"ה מחולקים (כמו שחלוקים לענין שיעורם).
39. עפ"ז יומתק טעם הדין (גיטין ל, סע"ב ואילך. רמב"ם הל' תרומות פ"ג הי"ב) דיש רשות לבעה"ב לתרום תרו"מ ולא נק' תורם שלא מדעת. וראה גם לקו"ש חכ"ג ע' 132.
40. ועפ"ז י"ל, שע"ד הפשט, האוכלו בשוגג חייב חומש על חלק התרו"מ שבו, כדין אוכל תרומה בשוגג. ועצ"ע.
41. יח, ל. שם, לב.
42. יח, ל.
43. ראה רש"י ר"פ תרומה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.