50
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
השבת... אמר הקדוש-ברוך-הוא... שאני אמרתי...", שאין זה חילול שבת כלל, כי כך הוא הציווי. כפי שנאמר בפוסקים? (בפירוש = המכילתא*%% ,מחלליה מות יומת* וביום השבת שני כבשים"* שניהם בדיבור אחד נאמרו") ,להודיע שבשעה שהותר זה נאסר זה וללמד שאין זה חילול שבת"'*.
ולפי המדרש האומר, שהיה זה כ,שכר" על אשר ,יוסף שימר את השבת עד שלא ניתנה", יוצא, שלא זו בלבד שזהו תנאי בשבת, שקרבן נשיא אפרים של המילואים מותר בשבת, אלא שעל ידי כך אף מקיימים באופן חיובי את מצות שמירת השבת - הקרבן מוסיף לקדושת השבת.
בדומה למה שהוסבר במקום אחרל אודות משמעותם של דברי המכילתא (הנ"ל) ביתר עמקות, שהמשמעות של ,בדיבור אחד נאמרו" אינה רק שדברים אלו אינם סותרים זה לזה, אלא ששניהם עוסקים בענין אחד - קדושת השבת, שהיא כוללת את שניהם ומתקיימת א) באמצעות הקרבת הכבשים, ב) באמצעות איסור מלאכה.
ולכן מתאים שכר זה לשמירת השבת
של יוסף: כיון שהוא שמר את השבת בתוספת, ,עד שלא ניתנה", נתנו לו על כך תוספת בשמירת שבת, על פני שאר בני ישראל, שדוקא .בן בנך" הוסיף בקדושת השבת על ידי הקרבת קרבן מיוחד בשבתל.
הערות
- 7. תשובת מהר"ם אלשקר סי' קב (מר"ש ורב האי גאון).
- 8. יתרו כ, ח.
- 9. תשא לא, יד.
- 0. פנחס כח, ט.
- 1. וראה בהנסמן לעיל הערה 41.
- 2. לקו"ש חט"ז שם. עיי"ש בפרטיות.
- 7. נשא א שיחות 59
- 3. וי"ל החידוש בנדו"ד על הקרבת שני כבשים (מוספים) בשבת דהוא דין בשבת שמקיים בזה (שלילת) מחללי', דשם הרי זהו כל גדר המצוה, ,וביום השבת שני כבשים", להקריב קרבן מוסף מיוחד ליום השבת (ועד"ז בענין הב' שבמכילתא שם ,ערות אשת אחיך יבמה יבוא עלי'", דכל גדר היבום הוא באשת אח)*, ולכן בזה שפיר י"ל דהוי דין בשבת (ובאיסור אשת אח). וגם לפי משנ"ת בלקו"ש שם די"ל כן גם לענין הקרבת התמיד בשבת, אף שגדר מצות תמיד אינה הקרבתו בשבת דוקא**, מ"מ גם הוא אינו דומה לנדו"ד, משום שזהו סדר העבודה התמידית שבכל יום, ,,בכל יום הוא מועד התמידים" (פרש"י פנחס כח, ב. וראה יבמות (ה, ב): מה לתמיד שכן תדיר. וראה פסחים סו, א. עז, א, ובתוד"ה שכן שם)***. משא"כ בנדו"ד הרי אדרבה כל ענין הקרבתו הו"ע של חינוך ולשעה. וזהו החידוש
- 9. *) ראה עד"ז בתוד"ה ל"ת (- יבמות ג, ב) שלכן אא"פ ללמוד דעשה דוחה ל"ת מעשה דיבום. וראה תורת האדם להרמב"ן שער המיחוש (ענין הכהנים ד"ה תו"כ) בסופו שלכן ,לא מקרי דיחוי דהא לית" אלא בהכי".
- 10. **) ועד"ז הוא בענין כלאים בציצית (,לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך") שבמכילתא שם - ראה תוס' יבמות שם.
- 11. ***) ראה תוה"א שם - דע"ד הנ"ל ביבום הוא גם בשבת, דמעבודה דדחי שבת לא גמרינץ דעשה דוחה ל"ת ד,ליתי" ללאו בהאי".
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 202 לקו"ש חכ"ג ע' 50
- תערוכות הספריה תערוכה ה תערוכת חב"ד – הפעילות השליחות ומבצעי המצוות לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 50
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.