167

וכפי שפוסק הרמב"ם עצמו בהלכה הבאה"' ,,קרקע או מטלטלין של כהנים ולויים אינם מחרימין אותן".

ואם כך, מנין מסיק הרמב"ם שהכהן יכול להחרים שדה חרמו!'?

ב) מנין לומד הרמב"ם את המסקנה בסוף דבריו ,שאם החרימה היא מוחרמת מיד"? בגמרא נאמר רק ש,יוצאה לאחיו הכהנים", ובנוסח זה נאמרים הדברים שוב בשנית ובשלישית?', אך אין נאמרת בגמרא המסקנה ,שאם החרימה היא מוחרמת מיד".

ג) דברי הרמב"ם בתחילת ההלכה ,שזכה בה אחר היובל" אינם מובנים כלל: חרמי כהנים אינם תלויים כלל ביובל, שהרי כהן זוכה בחרמים תמיד - הן לפני היובל, הן ביובל, והן לאחר היובל?!, וכפי שפוסק הרמב"ם בהלכה הקודמת'', שחרמי הכהנים ,הרי אלו

0) שם ה"ז.

1 בלח"מ לרמב"ם שם: והביא הדין בכהן שהחרים אע"ג דכאן נקט לה בכהן שהקדיש דהכל אחד ואין קפידא. וצע"ג דע"פ הנ"ל הרי אין הכל אחד, שרק מלהחרים אימעוטי' כהנים, ולא מלהקדיש (כמו שהקשה במנ"ח שם).

ואולי מפרש ברמב"ם ,והחרימה" - חרם לבדק הבית (כמ"ש בצפע"נ דלקמן בפנים), וע"פ מש"כ בפיה"נמ להרמב"ם (תמורה פ"ז מ"ג - הובא בתויו"ט ערכין פ"ח מ"ו) ואל תעלה על דעתך שיש הפרש בין שאמרנו קדשי ב"ה ובין שאנו אומרים חרמי בדה"ב לפי שהשמות משונין והענין אחד. ראה מנ"ח שם לפנ"ז. אבל ראה צפע"נ (דלקמן הערה 15) די"ל דכהנים אינם יכולים להחרים אף לבדק הבית רק להקדיש.

2 ל' המנחת חינוך שם.

3 שם ה"ה.

בחוקותי שיחות -

ניתנן לכהן שבאותו משמר בשעה שהחרים".

ב. כוונת הרמב"ם לחרמי

כהנים ניתן היה לומר, כפי שמשתמע מדברי המפרשיםי', שבאמרו

,,והחרימה" אין הרמב"ם מתכוון כאן לחרמי כהנים, אלא חרם לבדק הבית או חרם לשמים, שגם עליהם הוא מדבר בהלכות הקודמות, ובאמרו .כהן שהיתה לו שדה חרם שזכה בה אחר היובל" הוא מתכוון גם לשדה חרם לבדק הבית*!, אשר בו הוא זוכה לאחר היובל.

אך הסבר זה אינו ,,חלק" כל כך לפי לשון הרמב"ם, כי בנוסף על כך שלפי זה יש לברר מנין המקור של הרמב"ם לדין זה"י, הרי בנוסף לכך, מלשון הרמב"ם בסיום ,מלמד ששדה חרמו לו" מובן?', שהוא מתכוון לחרמי כהנים.