6

6 לקוטי

,יקריב גו' ונרצה לו לכפר עליו".

אבל עפ"ז דיוק הכתוב <כי יקריב* -- רשות -- הוא מפני החילוק בגיל (והחיובים של) המקריב בין זמן עשייתו העבירה להזמן שמקריב הקרבן. וא"כ הו"ל להדגיש בכתוב ענין הגיל (והחיוב), היינו לכתוב: איש (-- כיון שכבר גדול הוא ושייך לקרבנות) כי (אם) יקריב גו' ונרצה לו (על עשה וכו' שעבר לפני זה),

אבל כיון שנאמר ,אדם כי יקריב", שאין מודגש כלל ענין הגיל -- שהרי ,אדם" בכ"מ כולל קטן וגדול **י (אלא שבכלל -- מובן שציוויי התורה נאמרו לגדולים)

עכצ"ל שאין (הכתוב מדגיש השינוי בגיל ש)המדובר בקטן שהגדיל, ובמילא זה מכריח שבקרבנות נדבה דיבר הענין --

ולכן מעתיק רש"י גם תיבת ,אדם".

אמנם עפ"ז מובן שבכדי לדעת שב" קרבנות נדבה דיבר הענין ** צ'"ל כתוב

מביא קרבן ויראה לִי* שאעו מביא עד שיגדיל ויהי' בן דעת.

*32) ראה פרש"י שם, בית האוצר מעד וכת א"ד כלל יא, אנציקלופדיא תלמודית בערכו.

3) והטעם ע"ז שהתחילה התורה פרשת

הקרבגות בקרבנות נדבה, נתבאר בלקו"ש:

\ִיחֶרא א

<מכם" שממעט את הנכרים. וכנ"ל, אבל קשה: ,אדם" למה נ[אמר:

א) לימוד הנ"ל מוכרח עי"ז שלא נאמר ,איש" -- ולא ע"י אמירתו ,אדם". ב) אין לפרש שכן דרך הד מקראות להקדים ,אדם" או ,איש" וכו', כי בנדו"ד שנא' ,אדם -- מכם" ו/מכם" מוכרח לומר כנ"ל -- הרי ,אדם" מיותר הוא.

ג. ומתרץ רש"י שבא ללמדנו ,מה אדה*ר לא הקריב מן הגזל שהכל הי' שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל", ומדייק רש*י ואינו מעתיק ,שהוא הי' יחידי בעולם" -- והטעם ע"ז:

ההפרש בין הל' (שבתנחומא) <שלא הי' גוזל מאחרים שהוא הי' יתידי בעולם" להלשון (שנקט רש"י) ,לא הקריב מן הגזל שהכל הי' שלו": לפי הלשון הא' הטעם ,שלא הי' גוזל מאחרים" הוא מפני שלא הי' לו ממי לגזול, כיון ,שהוא הי' יחידי בעולם": משא"כ לפי לשון הב' הטעם הוא שלא הי" לו מה לגזול לפי ,שהכל הל" שלו".

והנה לא מצינו בתורה, לפי דרך הפשט יי, שאדה"ר הקריב קרבן, ולכן צ"ל שכוונת רש"י (לא שהקריב אדהיר קרבן בפועל שלא מן הגזל, כ"א) שלא היתה לו אפפורות להקריב מן הגזל לפי ,שהכל הי' שלו" [ועפי"ז יומתק לי רש"י ,לא הקריב מן הגזל" ולא ,הקריב שלא מן הגזלץ"].

4 משא"כ ע"ד הדרש והרמז -- ראה : שבת (כח, ב). ע"ז (ח, א). חולין (ס, א). ב"ר פליד, ט. ועוד.