63
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
"= לקוטי ברית מילה - שלימות האיחוד בין הקב"ה וישראל
לפי כל האמור לעיל מובנת המשמעות של ענין ה,קוואַטער" בברית מילה, והקשר שבינו לבין ענין השושבינים בנישואין:
השלימות והאיחוד הפנימי והעמוק של הקדוש-ברוך-הוא עם ישראל מתהווים באמצעות ברית מילה. אז מתקיים הענין של ,בריתי בבשרכם לברית עולם"*, שהברית בין ישראל לבין הקדוש-ברוך-הוא חתומה בבשרו הגשמי של היהודי.
כלומר, חידוש זה של מתן תורה
מתבצע בגלוי בברית מילה, ש,,עליונים" רוחניות - יורדים ,למטה", ו,תחתונים" - גשמיות -
עולים למעלה, עד כדי כך שהגוף הגשמי של היהודי בא, כביכול, בברית עם הקדוש-ברוך-הוא.
החיבור וההתאחדות של ישראל עם הקדוש-ברוך-הוא באמצעות מצוות אחרות - שהרי כל מצוה היא מלשון צוותא וחיבור? - אינם ניכרים כל כך בגוף האדם המקיים מצוה כפי שהדבר ניכר במצות מילהלל.
בכך מובנים יותר דברי אדמו"ר הזקן
תזריע א
בשולחן ערוך*, ש,תחילת כניסת נפש זו הקדושה" היא ,במצות מילה"*.
ולפיכך, כשם שהשושבינים אצל החתן והכלה הם איש ואשה, כי תפקידם לסייע להתקרבות ולאיחוד - השושבין מצד החתן והשושבינה מצד הכלה - כך גם בשרש ובמקור של החיבור בין איש ואשה, שהוא האיחוד של הקדוש-ברוך-הוא עם ישראל, המופיע בגלוי בברית מילה, מתבטא דבר זה, במנהג ישראל למנות קוואַטערס (כעין שושבינים), איש ואשה, אשר ברוחניות רומז האיש לשושבין מצד המלך, מצד הקדושברוך-הוא, והאשה רומזת ל,שושבינא דמטרוניתא", מצד ישראל.
ולפיכך צריכים גם בברית מילה (כשושבינים של נישואין), דוקא איש ואשה.
יא. השמחה בברית מילה
לפי זה מובן מדוע השמחה היא ענין עיקרי בברית מילה, בדיוק כמו בחתונה, דבר שאינו מצוי כל כך במצוות אחרות, וכמאמר חז"ל9 שהכוונה בפסוק ,שש אנכ על אמרתך" היא למצות מילה, למרות שבכל מצוה צריך לקיים ,עבדו את ה' בשמחה"", ועד אשר נאמר
הערות
- 6. לך ז, יג.
- 7. לקו"ת בחקותי מה, ג ובכ"מ.
- 8. להעיר מתניא קו"א רד"ה להבין מ"ש בפע"ח.
- 9. או"ח מהד"ת סוס"ד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"כ (ע' 273) המקור לזה.
- 5. שיחות
- 0. ראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 45 ואילך.
- 1. שבת קל, א ובפרש"י ותוס' שם ד"ה שש. ועייג"כ מגילה טז, ב. כתובות ח, א. ועוד. וראה לקו"ש ח"ז ס"ע 306 ואילך.
- 2. תהלים ק, ב. וראה רמב"ם סוף הל' לולב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.