49

6 לקוטי משקה, למרות שבפועל עדיין הוא רחוק מכך. ואילו לדעת בית הלל ,אזלינן בתר בפועל", ולכן אין חל עליו דין משקה עד שיהפך למשקה בפועל - ,משירסק" -

מביאות השלכות שונות לגבי מטרת בריאת האדם עלי ארץ בכלל, אשר ,,נבראתי לשמש את קוני"? (כדלהלן בסעיף ח ואילך), ובמילא. יש לכך השלכה גם על שלימות האדם על ידי עבודתו. ולכן דוקא לאחר מחלוקת זו בין בית-שמאי לבין בית-הלל מובן טוב יותר סיום המשניות ,עתיד הקדושברוך-הוא להנחיל...".

ד. ,להנתיל" - ירושה ולא שכר

הניסוח במשנה, שהוא ניסוח קצר% ומדוייק לחלוטין, הוא: ,עתיד הקדושברוך-הוא להנחיל... ש"י עולמות". ולכאורה, כיצד מתאים להשתמש כאן בביטוי ,,להנחיל", שמבטא ירושה'3? והרי ירושה איננה תלויה בעבודת היורש, ובעצם היוולדו? בקרבה משפחתית של יורש, הוא יורש במילא. ואם כך, כאשר מדובר על מתן שכרן של צדיקים, צריך היה להיאמר ,עתיד

הקדוש-ברוך-הוא ליתן", או ביטוי דומה לכך?

התמיהה אף גדולה יותר: אותו מאמר מובא במסכת סנהדרין?, ושם אכן נאמר ,,עתיד הקדוש-ברוך-הוא. ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות"!

ויש לומר, שההסבר לכך הוא, שדוקא היא הנותנת*: המאמר במסכת סנהדרין, שנאמר על ידי האמורא רבא בר מרי, עוסק בשכר המצוות, ולכן הוא אומר ,,עתיד הקדוש-ברוך-הוא ליתן".

אך במשנה זו, המופיעה כסיום המשניות, אין מדובר אודות שכר המצוות בפשטות, אלא אודות

השלימות שאליה מגיע הצדיק על ידי עבודתו מאהבה. ולכן מדייק רבי יהושע בן לוי ואומר ,עתיד הקדוש-ברוךהוא להנחיל" - כי שלימות זו היא בדומה לענין הירושה.

ה. :ורש ומוריש - מציאות אחת

ידוע הסברו של הגאון הרוגוצובי% לגבי ,,ירושה", שהיורש איננו מציאות נפרדת המקבלת את הנכסים מן המוריש, אלא, כנאמר", ,תחת