254

ב) לכלים יש חשיבות מצד עצמם גם לפני שישנו המשכן בשלימותו. המנורה - בפני עצמה, ועל דרך זה השולחן והמזבחות; אלא שעלדידי שמכניסים אותם למשכן הם גם משלימים את המשכן, ואז נעשה המשכן בשלימות.

ג) מצד עצמם, בעת עשייתם, אין3 בהם שום חשיבות מצד עצמם, אבל לאחרי הקמת המשכן והכנסת הכלים בתוכו, חלה על כל כלי וכלי חשיבות בפני עצמו - חלה קדושה מיוחדת על כל כלי לעצמו - ישנה קדושת מנורה, שולחן...* (נוסף לקדושה הכללית בתור חלק מקדושת המשכן בכלל).

ו. לאחר הקמת המקדש יש חשיבות גם בכל חלקיו

מההבדלים להלכה שבין האופנים הנ"ל יש לומר:

עשיית כלי המשכן (ומקדש) צריכה הרי להיות לשמה':3 - ,אין עושין כל הכלים מתחלתן אלא לשם הקדש"*.

ויק"פ שיחות -

והנפקאדמינה היא מהו תוכנה של הכוונה לשמה:

לפי האופן הראשון - שגדר הכלים אינו אלא זה שהם חלק מהמשכן - הרי תחלת עשייתן לשמה היא לשם קדושת המשכן.

להמבי"ט שם ,דכתיב את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, משמע דעשיית כל הכלים דומי' דמשכן דעשיתו לקודש מתחלתו כדמשמע ועשו לי מקדש שמתחלת עשיתו יהי' לשם הקודש כו'".

בפרש"י יתרו כ, כא: מזבח אדמה תעשה לי - ,שתהא תחלת עשייתו לשמי". ומזה מוכח לכאורה, שןע"פ פשוטו ש"מ עכ"פ) רק במזבח יש דין דלשמה ולא בשאר כלים. ולפי"ז צ"ל ד,ועשו לשמי בית קדושה" הוא רק בבנין המשכן עצמו ולא בכלים.

אבל י"ל ובכמה אופנים:

א) דלמדין מהמזבח לשאר הכלים. ב) דבמזבח החידוש הוא שצ"ל תחלת עשייתו לשמי, משא"כ בהמשכן ובכלל שאר הכלים (וראה מכילתא דרשב"י יתרו שם: ,תעשה לי שתהא חציבתן והבאתן ובנייתן לשמי")*. ג) במזבח יש דין מיוחד דלשמי פרטי (לשם מזבח), משא"כ בשאר כלים שבהם דין לשמי הוא בכלל לשם המקדש (ראה לקמן בפנים). ד) דפליגי בזה רש"י והרמב"ם: לרש"י דועשו לשמי בית קדושה הוא רק בהבנין ולא בהכלים [ורש"י פי' בפ' תרומה (שם, ט) ,וכן תעשו - לדורות, אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים כו' כתבנית אלו תעשו אותם", היינו שפירוש ,וכן תעשו" על תבניתם ולא כוונה לשמה כבקרית ספר הנ"ל בפירוש דברי הרמב"ם שעשיתו לשם הקודש], משא"כ במזבח דיש לימוד מיוחד: אבל להרמב"ם ד,אין עושין כל הכלים מתחלתן אלא לשם הקודש", אין לימוד מיוחד דלשמי במזבח. וראה צפע"נ עה"ת יתרו שם. צפע"נ לרמב"ם (המלוקט) סוף פ"א מהל' ביהב"ח. ואכ"מ.

9 ואולי י"ל דלפי אופן זה, מכיון שענינם הוא