68

גם על האדם בינו לבין עצמו כך גם ,זכור את היום הזה".

לפי זה נראה, לכאורה, שזוהי כוונתו גם בספר היד החזקה" בהשוואתו בין המצוה זכור את היום הזה" לבין ,זכור את יום השבת" - שהאדם חייב גם בינו לבין עצמו, כפי שמובן לכאורה מהמשך דבריו: ,ומנין שבליל חמשה עשר, תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה... מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו חכמים"'. ובפשטות הכוונה היא, שהמקור להלכה ,ואף"על-פי שאין לו בן" היא מן הפסוק ,זכור את היום הזה", שבו אין מוזכר ,בן" וכדומה.

ג. ההשוואה לשבת - לשם מהז

אך קשה לומר שזוהי כוונתו היחידה של הרמב"ם בהוסיפו ,כמו שנאמר זכור את יום השבת", כי מלשון הפסוק עצמו ,זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" - וכדלעיל, שאין מוזכר בו .בן" ואף לא .אחרים" - מובן, שחובת הזכירה חלה גם בינו לבין עצמו. כפי שרואים בדברי המכילתא עצמה, ששם אין מובא הפסוק ,זכור את יום השבת".

בספר המצוות ניתן אמנם להבין מדוע צריך הרמב"ם לציץ את זכירת שבת - כי לימוד הזכירה של יציאת מצרים מן הפסוק ;כור..."

2) אבל להעיר מרמב"ם הוצאת פרענקל שם, שבכת"י תימן ,מונחים לפניך" הוא סיום ההלכה, ו,אף על פי שאין לו בן" מתחילה הלכה בפ"ע.

מובא כתוספת, אך התחלת הלימוד ועיקרו מובא שם (וכן במכילתא המצוטטת שם) מן הפסוק (י,כי ישאלך בנך" ו),והגדת לבנך", לכן עליו להדגיש שהפסוק ,זכור את היום הזה" מדבר על זכירה שאינה קשורה ל,כי ישאלך בנך" ול,הגדת לבנך", אלא כזכירת שבת, שגם בינו לבין עצמו חלה החובה של זכירת יציאת מצרים.

אך בספר היד החזקה, המקור היחיד לחובת הסיפור ביציאת מצרים הוא מן הפסוק .זכור את היום הזה" - ואם כך, מדוע יעלה על דעתנו לחשוב שכוונת הפסוק היא דוקא כשיש בן, ומדוע יש צורך בהוכחה מזכירת שבת שהכוונה היא גם ,בינו לבין עצמו".

ד חובת הזכירה ביוס זה עצמו

בעל ,מגדל עוז" מביא את דברי המכילתא. הנ"ל, ומוסיף: וכתב רבי משה ו"ל בספר המצוות שלו, שהוא ציוה בזכירתו בזמנו (זכור את היום הזה, רצה לומר שהוא ציוה לזכרו) כאמרו זכור את יום השבת, עד כאן לשונו.

לפי זה יש לומר, שזוהי גם משמעותה של ההלכה שהובאה לעיל, בספר היד החזקה: הרמב"ם לומד מן