384
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי באופן כללי; היתרון שב,לוחות שניות"; המנהג ,,למעבד ישראל עמה חדוה") מקבילות ל,אורה", ,ברכה", ו,הצלחה":
ההבדל בפשטות בין ,אורה" ל,ברכה" הוא: כאשר מברכים מישהו, מתכוונים למתברך שיקבל את תוכן הברכה ושתצמח לו מכך תועלת. לעומת זאת, האור איננו רק לתועלת המקבל, אלא תלוי גם בתכונותיו של המאור (המאיר), שאחת מתכונות האור היא*, שהוא משפיע באופן של ,ממילא", ללא תלות בתועלתו של המקבל. יתרדעל-כן: שמשא אכולא עלמא נייחא"? (= שמש מאירה לכל העולם), והיא מאירה אף במקום האשפה, גם אם אץ בכך שום תועלת.
וזהו הקשר בין ,לוחות ראשונות" ו,לוחות שניות" בין ,שערי אורה" ו,שערי ברכה"*:
בנתינתם של ,,לוחות ראשונות" היה עיקר הדגש על הנתינה מלמעלה (ולא כל כך על כך שישראל ישמעו, יבינו ויתאחדו עם התורה באחדות נפלאה כהבנת השכל=), ולכן, למעשה, לא קלטו ישראל במתן-תורה את המסר הזה (בגלל מצבם וכו'), לפיכך קשורים ה,,לוחות הראשונות" ל,שערי אורה", כיון שבמהותו של אור הדגש הוא על המאור, מקור האור.
שונה מכך ב,לוחות שניות", שנתינתם באה עלדידי עבודתם של בני ישראל, תשובתם של ישראל גרמה לכך שהלוחות יינתנו להם. כלומר, הדגש כאן הוא על כך שישראל יקבלו ויקלטו את התורה. לכן מקבילות
הערות
- 6. ראה בכ"ז ס' הערכים"חב"ד ערך אור ע' תנב ואילך, ע' תסג ואילך, וש"נ.
- 2. ועד"ז הוא גם באור למעלה (עם היות שגילוי האור הוא ברצון ובכוונה) - ראה המשך תער"ב ח"ב ס"ע א'כה ואילך. המשך ר"ה תש"ה פ"ד"ה. וראה הערה 28.
- 7. סנהדרין לט, א. וראה סה"מ קונטרסים ח"ב תד, ב.
- 8. בכללות, ענין ההמשכה מלמעלה הי" בהכ"ו דורות (לפני מ"ת) שהיו נזונין בחסדו של הקב"ה (פסחים. קיח, א). וכמבואר בכ"מ (תו"א ר"פ בשלח. אוה"ת אמור ע' תתנח. ובכ"מ). שאז הי" ההמשכה ,שלא ע"פ חשבון כו'". ובדוגמת איש החסד בטבעו שמשפיע לכולם, גם למי שאינו ראוי, מבלי לעיין ,למה ישפיע החסד ולאיזה תועלת היא" [ויש לומר, שהוא ע"ד מה שהאור
- 5. מאיר גם במקום האשפה*]. משא"כ הענין דמ"ת הוא ההמשכה בבח' חשבון דוקא [בדוגמת ,ברכה"**, שענינה ההמשכה והתועלת של המתברך].
- 6. אבל בפרטיות, גם במ"ת גופא - זהו מהחילוקים בין לוחה"ר ולוחה"ש. כבפנים.
- 9. ראה תניא פ"ה.
- 8. *) ע"פ מ"ש בפנים ההערה יומתק גם מ"ש בירושלמי (שבהערה 7) וזהר (ר"פ ויגש. הובא תת' בלקו"ת ראה יט, ב. אוה"ת אמור שם. ובכ"מ) שהטעם שלא נברא העולם באל"ף כי אל"ף לשון ארור - וידועה הקושיא: הרי כו"כ תיבות המתחילות באל"ף ומורות על ענינים טובים, וכמו תיבת אורה - כי יש לומר, דזה גופא שהאל"ף ר"ת ארור הוא מצד זה שהוא ר"ת אורה (שמאיר גם באשפה ולהעיר מהמבואר בלקו"ת שם (וראה אוה"ת שם. ובכ"מ) שהשייכות דאל"ף לארור היא מצד זה שאל"ף הוא אותיות פלא, בח" כתר. ובאוה"ת בראשית (מד, ב) - בחי' אור (שלמעלה מכלים).
- 9. **) ראה לקו"ת שם (וראה אוה"ת אמור שם ע' תתס). שבמ"ת נתחדש שגם המשכת האל"ף תה" באופן דברכה.
מצוטט ב־3 עמודים
- אגרות קודש ח'שנ לקו"ש חי"ט ע' 384
- לקוטי שיחות 19 לקו"ש חי"ט ע' 384
- תורת מנחם פורים, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ט ע' 384
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.