376

.שהחיינו" סובבת החיות את כל עניני האדם, ועל כך הוא צריך להודות לקדוש-ברוך-הוא:

אילולא התורה לא ייתכן לומר שרוב חייו של האדם היו חיים שמודים עליהם לקדוש-ברוך-הוא. אפילו כאשר התקופות הטובות בחייו הן יותר מהתקופות של ההיפך מכך, הרי שעדיין עבר עליו רוב זמנו ללא הרגשת החיות והחיים,

שהרי התורה ,על הרוב תדבר" - ורוב יומו עסוק האדם בעניני אכילה ושתיה ושינה אשר אין בה חיות ממשית, התלהבות ותכלית, כגון משא ומתן, אשר אין לאדם בכך חיות והנאה, אלא הוא עושה זאת לצרכים אחרים, לפרנסה ולפרנסת בני ביתו וכו',

אבל יהודי הקשור לתורה, תורת חיים, אשר הוא רוצה שכל חייו יהיו לפי התורה, אז חדורות כל פעולותיו במשך היום (במחשבה, בדיבור ובמעשה) בחיות - בתורה. גם בשעת משא ומתן וכדומה הוא מקיים את מצוות התורה, ומבצע הכל באמונה, עד אשר ,וכל מעשיך יהיו לשם שמים", ויתר מכך = ,,בכל דרכיך דעהו"*. יוצא, אפוא, שבמצבו - ,לזמן הזה" - הוא רוצה שכל רגע מחייו יהיה חדור בחיות של ,אתם הדבקים בה' אלקיכם חיים"'י, ולכן הוא יכול,

ברכה - שמח"ת

וצריך להודות לקדוש-ברוך-הוא ולשבחו - ,שהחיינו" - ,לזמן הזה".

ט. ,ק'מנו" - נשמה בגוף

לפי זה קשה: מה מוסיף הענין של ,וקימנו" ל,,שהחיינו"? שהרי, לכאורה, השבח על עצם הקיום הוא ענין נחות ביותר, כדלעיל.

ההסבר לכך הוא: אין הכרח שהחיות כשלעצמה תהיה דוקא של נשמה בגוף. אדרבה, ענין החיות קיים אצל מלאכים ביתר גילוי מאשר אצל הנשמות בגוף?, ובמיוחד אצל הנשמות למעלה לפני ירידתן למטה, השרויות בהתבטלות ובדבקות תמידית לקדושברוך-הוא, ולכן יש להן חיות נעלה ביותר.

לפיכך מציינים שבח מיוחד, על כך שחיות הנשמה יורדת אל תוך הגוף, ,שחחיינו וקיימנו". כלומר, גם בענין ה,קיימנו" של הגוף - שכשלעצמו הוא רק בבחינת קיום, והחיות הרוחנית איננה מורגשת בו - ישנה ו,נמשכת" החיות האמיתית של תורה ומצוות. ואז מודים גם מצד הגוף - וקימנו.

9 ,והגיענו" - העמל משמח לפי האמור לעיל - מה מוסיף הביטוי ,והגיענו"? כ"ק מו"ח אדמו"ר אומר בשיחתו: ,הגיענו - פירשו פעם, עייפנו (מלשון יגיעה)".