173

אלא נדרשת פרישה מארץ מצרים כולה.

ד. דברי הגמרא, רש"י ותוספות על ,עכו"ס שקידש"

כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר:

נאמר בגמרא במסכת יבמות5: ,עובד כוכבים שקידש בזמן הזה חוששין לקדושין שמא מעשרת השבטים הוא (ושואלת הגמרא:) והא כל דפריש - מרובא פריש (=והרי כל הפורש - מן הרוב הוא פורש?ו. (ועונה:) בדוכתא דקביעי (=במקומות שהם קבועים שם). דאמר רב אבא בר כהנא וינחם*: בחלח ובחבור וגו'".

לעומת זאת מפורש ב,תוספות": ,דבדוכתייהו הוו רובא מעשרת השבטים (=שבמקומות אלו הרוב הם מעשרת השבטים), ולא כמו שפירש בקונטרס משום דכל קבוע כמחצה על מחצה. דמי, דאי אזיל איהו לגבה (=שאם הולך הוא אליה) כל דפרש מרובא פריש, כדאמרינן בסוף פ"ק דכתובות".

מובן, = שרש" אעו מסביר

כ,,תוספות", למרות שרש"י עצמו מפרש במסכת כתובות, שאם ,עקר הבועל מביתו" חל עליו הכלל של ,כל דפריש...", מפני שלפי דברי ה,תוספות" אין מובנת לשון הגמרא ,בדוכתא דקביעי", והיה צריך להיכתב ,בדוכתא דרובא" מן הביטוי ,בדוכתא דקביעי" מובן, שמדובר כאן על הלכה של ,קבוע".

ההסבר לכך הוא: כיוון שנאמר בפסוק ,ונחם בחלח.", הרי אלו מקומות קבועים של עשרת השבטים, ולכן אין ,קביעותם" מצטמצמת לבתיהם בלבד, אלא היא כוללת את כל חלח וכדומה, שכל עוד הם נמצאים שם חל עליהם דין של ,,קבוע", אף אם הם פורשים מביתם.

בכך מובנים דברי רש"י ,והיכא קביעי כדכתיב וינחם בחלח ובחבור", כי, לכאורה, לא ברור: מה מוסיף רש"י במילים אלו על הנאמר בגמרא מיד אחר"כך? אלא, שבכך הוא מסביר מדוע חל גם על הפורשים מביתם הכלל של קבוע - ,והיכא קביעי כדכתיב וינחם...", ובמיוחד כאשר זהו המנהג הנפוץ, כמאמר חז"ל: עושים בית חתנות לבניהם**.

וכך גם בעניננו: האיסור קיים כאן על מצרי, ויוצא איפוא, ש,קביעותו" היא בכל ארץ מצרים", וכל עוד אין הוא יוצא מגבולות מצרים, חל עליו הדין של קבוע - כמחצה על מחצה, גם