334

שיחה ב

8 לקוטי

פינחם ב

א. השאלה על ,ויאמר משה... ככל אשר ציוה ה!..."

בסוף הפרשה, לאחר פירוט הקרבנות: תמיד, מוספי השבת, ראש חודש ומוספי כל מועד, נאמר: ,ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה".

מדוע צריכה התורה לציין שמשה מסר לבני ישראל כל זאת, וכי הכרחי להודיע שמשה קיים את ציווי ה' אליו! ,צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני... "?

והרי במספר מקומות? אנו מוצאים, שכתוב רק ציווי ה' אל משה, ולא מסירת הציווי על ידי משה לישראל (והסיבה לכך פשוטה: מובן מאליו, שאם הקדוש-ברוך-הוא אמר את הדברים למשה כדי שיעבירם לישראל, בודאי ביצע זאת משה, והדבר פשוט כל-כך, עד אשר רש"י אינו מציין זאת בפירושו), ומדוע, אפוא, צריכה התורה כאן לספר זאת?

רש"י מפרש על כך: להפסיק הענין,

דברי רבי ישמעאלי, לפי שעד כאן דבריו של מקום, ופרשת נדרים מתחלת בדבורו של משה, הוצרך להפסיק תחילה ולומר שחזר משה ואמר פרשה זו לישראל, שאם לא כן יש במשמע שלא אמר להם זו, אלא בפרשת נדרים התחיל דבריו".

אך צריך להבין: אמנם, אילו לא נכתב הפסוק ,ויאמר משה אל בני ישראל....", היה משתמע מן הפסוקים (כיון שמיד לאחר"כך כתובה פרשת נדרים שהיא ,מתחלת בדבורו של משה"), שהפרשה הקודמת לא נמסרה על ידי משה לישראל. אבל, בכל זאת, כיצד תיתכן בכלל מחשבה כזאת, שמשה לא קיים את הוראת ה' ,צו את בני ישראל ואמרת אליהם"5?

4 ספרי עה"פ. ומלשון רש"י נראה שגריס בספרי רק תיבות אלו (להפסיק .. ר' ישמעאל) ותו לא, וכגירסת היל"ש פרשתנו (עה"פ ביום השמיני עצרת גו'), כמ"ש בתולדות אדם לספרי כאן. וראה לקמן בפנים ס"ב. ולהעיר מלשון הספרי מטות (דלקמן בפנים) וגירסת היל"ש שם.

65 וצ"ע בגו"א כאן.

לכאורה אפ"ל (בדוחק עכ"פ) שכוונת רש"י ב,פרשת נדרים התחיל דבריו" היא, שהקדים אמירת פ' נדרים לפ' קרבנות - אבל (נוסף שלא משמע כן מהלשון ,,לא אמר להם זו" - הרי) גם בזה קשה כבפנים. כי מכיון שמשה מסר כל ציווי לבנ"י תיכף לאחרי ששמע אותו מהקב"ה (כדלקמן ס"ד), אין מקום לטעות שלא עשה כן בנדו"ד, ובפרט שנאמר ,צו את בנ"י" (כנ"ל הערה 1). וראה תולדות אדם לספרי כאן.