230

0 לקוטי מדוע לא גילה משה רבינו את הטעם לכל ישראל, כפי שהוא עשה לגבי ,פלפולא" דאורייתא"', שניתנה עלדידי ה' רק למשה ולמרות זאת הוא ,נהג בה טובת עין" ומסרה ,לישראל".

הכרחי לומר, שאי-גילוי טעם פרה אדומה, אינו מפני שמשה לא רצה לגלותו, או מפני שה' לא ציוהו בכך\', אלא מפני שטעם זה אינו בתחום ההשגה השכלית של הנבראים:י. ולכן, לו היה משה רבינו מגלה את הטעם לישראל, הם לא היו יכולים להבינו ולקבלו, כפי שאמר ה' למשה על טהרת פרה אדומה - ,חוקה היא וגזירה גזרתי ואן כל בריה יכולה לעמוד על גזירתי"3.

משום כך לא יכול היה אפילו שלמה להשיג טעם פרה אדומה בחכמתו - ,היא רחוקה ממני":, ואפילו משה רבינו, ,שלימות מין האנושי"י', לא השיג זאת בכוחות עצמו, כי אין זה בתחום שכלו של נברא, אלא הקדושד ברוך-הוא, שהוא כל יכול, ואין לו שום הגבלות גילה זאת בכוחו וביכולתו למשה רבינו - ,לך אני מגלה טעם פרה", למרות שהנברא

חוקת א

אינו יכול להשיג עצמו5'.

לפי זה מתעוררת השאלה: כשם שמשה רבינו לא השיג את טעם פרה אדומה בכח עצמו, אלא הקדוש-ברוךהוא. גילה לו אותו, בכוחו הבלתימוגבל, כך יכול היה הקדוש-ברוך-הוא לגלות טעם זה גם לאחרים?

זאת בכוחות

ג. התורה והמצוות במהותן - נעלות מהבנה

ההסבר לכך הוא:

ידועי ההסבר על כך שלא נאמר ,זאת חוקת הפרה" וכדומה (כפי שנאמר'' ,זאת חוקת הפסח") אלא ,את חוקת התורה", שמצות פרה אדומה היא ,,התורה" באופן כללי, ומכך שענין זה מבוטא במילה ,חוקה" מובן, שפרה אדומה היא כללות התורה מצד החוקה שבה, זוהי הדגשה שהחוקה היא ענין של כל התורה כולה*י.

זאת, הן לגבי מצוות התורה והן לגבי התורה עצמה: כבר הוסבר פעמים רבות*', ש,מהותן" של כל המצוות, גם מסוג העדות והמשפטים שיש להם טעם