166

שהם ,העדר", ולא חשוב שזה מתבטא דוקא בענין של טומאה וכו?

על כך אפשר לומר: לכל הדעות - גם לדעת הראב"ד - יש מספר ענינים בהלכה שלגביהם הגויים הם ,,מציאות". כגון: עבודה זרה של גוי, האסורה בהנאה גם ליהודים'י, ועוד. לכן אין הראב"ד יכול לומר באופן סתמי ש,עכו"ם הם כבהמות" תמיד. לפיכך הוא מסביר שבקשר לטומאה הם כבהמות?י, כהעדר - ,אין מטמאין ואין מיטמאין" - ולכן אינם יכולים להשפיע על כך שבהמה ששחטו תטמא במשא.

המחלוקת בין רמב"ם לראב"ד אם הגויים הם ,מציאות" או ,העדר", מביאה מחלוקת ביניהם לשיטתם לגבי השאלה אם יש לגויים ,גדר השגחה פרטית": לדעת הרמב"ם הגויים הם ,מציאות" ו,גם הם הוה גדר השגחה פרטית", ואילו לדעת הראב"ד הם ,העדר", ואין אצלם ,גדר השגחה פרטית"*.

שלחג שיחות 11

ט. שני פירושי רש"י קשורים למחלוקת זו ויש לומר ששני פירושי רש"י - אם ב,צלם" הכוונה ל,מגינם וחזקם" או ל,צלו של המקום" - קשורים לדעות של הרמב"ם והראב"ד:

לפי הפירוש הראשון בני נח הם ,בגדר העדר", כשיטת הראב"ד, ולכן אי"אפשר לפרש שב,צלם" הכוונה היא ל,צלו של המקום", אשר היה תחילה ,צלם" ועתה ,סר מעליהם", כי אם אומרים כך, יוצא, שהם היו מציאות אמיתית, וההוכחה לכך היא, ש,צלו של המקום" קשור אליהם ונמדד לפי מציאותם, בדומה לצל כפשוטו אשר נוצר בגלל האדם, בעוד אשר לפי שיטה זו הם ,העדר" ואין אצלם ,גדר השגחה פרטית" (כפי שמסביר ה,רוגוטשובי"). לכן מוכרחים לפרש שהכוונה היא ל,מגינם וחזקם, כשרים שבהם מתו...", ולא ל,צלו של המקום".

ואילו לפי הפירוש השני, בני נח הם ,,מציאות" קיימת, כשיטת הרמב"ם, ויש עליהם השגחה פרטית, ולכן ייתכן לומר ש,צלו של המקום (מתייחס) עליהם"* - הוא קשור למציאותם, כדלעיל'.