120
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי לא איפשרו חזרה בתשובה. רק כאשר ,שאלו להקדוש-ברוך-הוא", שמעל להשתלשלות, היה המענה ,יעשה תשובה ויתכפר לו", כי רק בדרגה נעלית זו ,,כחשיכה כאורה"*, ואפשר להפוך את הרע לטוב**.
לפי זה אפשר להבין את הטענה ,למה נגרע... ". כי לכאורה: מדוע יהיה מלכתחילה סברה ש,נגרע"? וכן לגבי מאמרו הנ"ל של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, שההוראה הנלמדת מפסח שני היא שאין דבר אבוד, אפשר לשאול: מדוע יחשבו בכלל שיש דבר אבוד?
אלא, כדלעיל: מצד התורה עצמה אכן התשובה איננה מועילה* להפיכת הזדונות לזכיות, אלא הם דבר אבוד. רק כאשר בני ישראל נתעוררו לחזור בתשובה, באומרם ,,למה נגרע...", הם הגיעו עד לדרגה של ,,שאלו להקדושברוך-הוא", = שמעל להשתלשלות, ומשם הגיעה התשובה, שאין דבר אבוד, שיש ענין של פסח שני.
כל זאת מסופר ומתגלה בתוך התורה ובאמצעותה, כי למרות שהתורה כשלעצמה היא בדרגה של סדר ההשתלשלות, בכל זאת - אורייתא
בהעלותךג
וקודשא-בריך-הוא כולא חד*, וכל העינינים, גם מה שמעל להשתלשלות, מתגלים באמצעות התורה"*.
3 עבודת התשובה - מעל לדרוג ומגבלות
זהו ההסבר גם להבדלים המנויים לעיל (בסעיף ג) בין פסח ראשון לפסח שןל8:
בפסח ראשון - עבודת הצדיקים - אין עוסקים ברע, אלא דוחים אותו. לכן החמץ אסור בבל יראה ובל ימצא?י, ולכן נמשך החג שבעה ימים, כי עבודת
הערות
- 1. בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 132 הערה 12. חי"ג. ע' 7677 ס"ו) - דתשובה זו עושה הזדונות כשגגות.
- 4. ל' הכתוב - תהלים קלט, יב.
- 44. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 23. וש"נ.
- 5. ולהעיר דאין תשובה מועלת לשנות (ולבטל) דין ועונש ב"ד, וכשו"ת נו"ב (מהדו"ק או"ח סי' ל"ה) הידועה.
- 6. תניא רפכ"ג בשם הזוהר. וראה סה"מ ה'ש"ת ע' 66 בהערה.
- 7. ראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א'תח. לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 65. ח"ד [המתורגם] ע' 329. 4. ועוד.
- 8. ראה עד"ז לקו"ש ח"ז ע' 327.
- 9. ראה אוה"ת פרשתנו ד"ה להבין ענין פ"ש (ע' שסז"ח) דפ"ר ופ"ש הם אתכפיא ואתהפכא, דבפ"ר הוא היציאה מן הרע - אתכפיא (ולכן אסור בחמץ), ובפ"ש ,שכבר יצא מהרע" (ואפשר להיות) - אתהפכא (ולכן חמץ ומצה עמו בבית). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד (ע' 283 ואילך) דהוא דוגמת החילוק דבע"ת וצדיקים: פ"ר - ע"ד בע"ת שצ"ל ,אי אפשי"* (לקו"ת ואתחנן ט, ד). ופ"ש - עד צדיקים שצ"ל אפשי.
- 9. אבל** הביאור שם הוא בנוגע הבירור שנעשה בהאדם, וכאן מבואר: א) עצם העבודות דפ"ר
- 10. *) ויש לקשר זה עם המבואר לעיל (ס"ד) שבנ"י בצאתם ממצרים היו גרים - כי הטעם שבע"ת צ"ל אי אפשי כי צריך זהירות ,שלא יחזור לסורו" (לקו"ת שם), דחשש זה הוא בגר (קידושין יז, סע"ב).
- 11. **) וגם: שם המדובר בדרגא נמוכה בתשובה שעדייץ צריך זהירות שלא יפול כו' (כבהערה הקודמת). וכאן - בתשובה (מאהבה רבה - תניא פ"ז) שזדונות נעשים כזכיות.
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות, לקו"ש חי"ח ע' 120
- תורת מנחם ש"פ תבוא, ט"ז אלול, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ח ע' 120
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.