113
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי הגיעו ל,ויחן שם ישראל נגד ההר" - ,כאיש אחך"*.
מצד שני הקרבת הפסח היתה גם במצרים, ואף יותר מכך: הלכות רבות של פסח דורות נלמדות דוקא מן הנאמר לגבי פסח מצרים", כלומר, פסח מצרים הוא היסוד לכל הפסחים המאוחרים יותר - כי הפיכתו של עם ישראל בעת מתן תורה למציאות של ציבור היא באופן שמציאותו וחשיבותו של היחיד, המודגשת, כדלעיל, בפסח מצרים, אינה בטלה על ידי כך, אלא הוא נשאר גם לאחר מכן מציאות כשלעצמו.
ויש לומר, שגם בפסח מצרים היה לפחות ,מעין" של ,ציבור", כמסופר במדרש* ש,כל ישראל" אכלו מפסחו של משה. שהרי כיון שפסח מצרים היה היסוד לפסח דורות צריך היה להיות בו - ולפחות בקרבנו של נשיא הדור - ,מעין" הענין של ציבור *.
בהעלותך ג
יב. מציאות עם ישראל כציבור אינה מבטלת את היחיד שבו
נקודה זו - שמציאותו של עם ישראל כציבור אינה מבטלת את היחידים שבו - מתבטאת גם בקרבנות ציבור ממש. אמנם, הם באים מממון הציבור, = וצריך להיות = ש,ימסרם לציבור יפה יפה":י, הכסף מפסיק להיות ממון יחיד, אך למרות זאת אין מתבטל לחלוטין חלקו של היחיד בקרבן התמיד", כדברי חז"ל* על הפסוק* ,,אל תפן אל מנחתם", בענין קרח ועדתו - ,,יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור, אף חלקם לא יקובל לפניך...".
יותר מכך: ההלכה היא, שאף כאשר יחיד מתוך הציבור נשקל כנגד הציבור כולו, אין מוותרים על היחיד למען הציבור: כפי שפוסק הרמב"ם*: ,אם אמרו להם עכו"ם תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו נהרוג כולכם, יהרגו נולם ואל ימסרו להם נפש אחת
הערות
- 1. ב. ועוד) דציבור לא הוי רק בא"י. ואולי י"ל שזהו רק לענין האופן בציבור שנעשה מציאות אחת. משא"כ האופן בציבור שנשארים יחידים נעשה בעת מ"ת. (ועד שלא נבחרה א"י - י"ל דזהו בכל הארצות, כדאיתא במכילתא (בא יב, א) בנוגע לנבואה) - ולהעיר בצפע"נ מהד"ת שם: ציבור מציאות תוארי לא חל רק על ישראל לאחר מ"ת ורק כשהן בא"י.
- 8. יתרו יט, ב. פרש"י עה"פ.
- 9. ראה רמב"ן בא יב, ט. בהנסמן לעיל ע' 4 הערה 21. ועוד.
- 0. שמו"ר פי"ט ה.
- 1. נוסף על זה שגם אז: כל ישראל היו מחוייבים בפסח: ,,קבוע זמנו" - ראה לעיל הערה 1 נאכל בחבורה - ראה תיב"ע בא יב, ד דחבורה צ"ל עשרה (וראה שקו"ט כו' בתו"ש עה"פ).
- 2. ר"ה ז, ריש ע"ב.
- 3. ראה ג"כ רמב"ם ריש הל' תמורה. ובארוכה - מפענצ"פ פ"ד ס"ב וס"ד, וש" ושם, שתלוי בפלוגתת ר"ע וריה"ג דלעיל הערה 72. אבל עפ"י המבואר בפנים - שיש בבנ"י ב' הגדרים, וזה שהם מציאות אחת דצבור אינו מבטל מציאות היחיד - י"ל שעד"ז הוא בקרבנות צבור, שגם לאחרי ש,מוסרו יפה יפה" מ"מ נשאר בזה השייכות דהיחיד, שלכן מקום להבקשה ,חלקם לא יקובל". וראה סה"מ תיש"א ע' 31 בהערה. ואכ"מ.
- 4. במדב"ר פי"ח, י. פרש"י עה"פ.
- 5. קרח טז, טו.
- 6. הל' יסוה"ת פ"ה ה"ה.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 110 לקו"ש חי"ח ע' 113
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.