527

ח) תמיהניי אם אפ"ל טעם זה כי הרי לדיעה זו הסוקל את המחוייב חנק ג"כ פטור ולהיפך. ואיך מקיים בזה דינו. ואם נחלק שמקיים עכ"פ פרט משותף שבכל ד"מ ושבזה הוא הציווי דלא תרצח, א"כ גם במלקות י"ל כן.

...בסוף הפ' מסיים לא יחליף בין טוב לרע ולא ימירנו, ומסיים אני הו" וכתב הרמב"ם ע"ז דלכאו' מה איכפת שימיר רע בטוב הרי נותן יותר טוב כעת, ומה איכפת, ירדה תורה לסוף דעתו של אדם כו' גזרה היא שמא ימיר טוב ברע ויאמר שזה רע בטוב, היינו דמעיקר הדין הי' מותר אלא שגזרה היא (ומזה ראי' למה שנסתפקו אם יש גם בענינים דמן התורה ג"כ גדר גזירה משום ענין אחר, ולפי פיי הרמב"ם באיסור תמורה הרי כמו שיש גזרות שהחכמים גזרו הנה כמו כן זה מה שהתורה גופא גזרה),

והענין בעבודה הוא, דלכאו' יכול לומר דלמה יתעסק בענינים פשוטים דוקא, הרי בזה יכול להתעסק ג"כ אחר והוא יתעסק בענינים נעלים יותר כמו לימוד דא'"ח והדומה, אשר ע"י הנהגה כזו ירויחו יותר, או להיפך דלמה יתעסק בלימוד דא"ח אשר לזה אינו ראוי כ"כ ער פאַרשטייט אַליין ניט אַזוי גוט, הוא יסביר את זה שהוא בעצמו יודע היטיב, אשר במילא על ידי זה יהי' קרבן יותר טוב, ולכן הוא מצוה ומזהיר לא ימיר, היינו אפי' אם באמח זה טוב יותר דלבד זאת אשר אפשר לחיות שאינו כן וטועה בחשבוגו בעצת היצר.

יהודי אחד מקאליפארניא בא לכ"ק אדמו"ר על יחידות ושאל בענין מסחרו בהאַלץ, והשיב לו כ"ק אדמו"ר על שאלתו, ואח"כ שאל אצלו כ"ק אדמו"ר בענין בניו כו' ואמר לו כ"ק מה לעשות בענין זה ולא התקבל אצלו, ואמר לו כ"ק אדמו"ר, ומה בעניני האָלץ שאי"ז עסקי ומ"מ נסעת מרחוק כ"כ לשמוע עצתי הרי מכש"כ בענינים אלו שזהו עסקי ועסק אבותי בודאי אתה צריך לשמוע לעצתי, ע"כ המעשה. הרי א"כ א"א בכלל לידע מה טוב ומה כו' דמאחר שכ"ק אדמו"ר האָט אויף אים אַרויפגעלייגט די שליחות בודאי זהו יותר טוב, הנה לבד זאת לו יהי' כדברו הרי מ"מ ג"כ לא ימיר, ויעשה השליחות וואָס מ'האָט אויף אים אָרויף געלייגט,

ומה שטוען שעי"ז ירויח יותר שילמוד ויהי" לו זמן גם לעצמו, הנה אמר פעם אודות ענין כזה כ"ק אדמו"ר בענין המאמר היום אומר לו עשה כך כו' הנה אין הפי בזה שאומר לו לעשות איזה דבר עבירה ח"ו מפני שהיצה"ר יודע שזה בודאי לא