358

ו,חידוד" בלימוד התורה, בגמרא במסכת שבת 2.

ויש לומר, שרבי שמעון בן נתנאל היה בדומה לרבי שמעון בר יוחאי, כפי

כמסופר

שהיה לאחר יציאתו מן המערה, כדלהלן. ולפיכך הוא לא הפסיק לצורך קריאת שמע.

ד. רבי שמעון סתם

עָנין זה, שאצל רבי שמעון בן נתנאל היה הענין של ,,תורתו אומנתו" כאצל רבי שמעון בר יוחאי, ושזוהי הנקודה המקשרת בין שלוש ההוראות שבמשנתנו, רמוז בכך שאין מוזכר כאן שם אביו של בעל המאמר - רבי שמעון בן נתנאל בשמו המלא, כרגיל - אלא רבי שמעון סתם, ובדרך כלל רבי שמעון סתם הוא רבי שמעון בר יוחאי?י.

אמנם, בפשטות אין המשנה צריכה להזכיר זאת בפירוש, כי משנה זו היא בהמשך למשניות הקודמות בפרק זה, ששם מוזכרים" ,,חמשה תלמידים" של רבי יוחנן בן זכאי, וביניהם רבי שמעון בן נתנאל, ולאחר מכן? נאמר ,,הם אמרו שלושה דברים" - כל אחד מהם אמר שלושה דברים, ומובן מאליו שכשכתוב ,רבי שמעון אומר" הכוונה היא לרבי שמעון בן נתנאל -

אבות - פ"ב שיחות 3

אך, בכל זאת, כיון שכל דבר בתורה מדוייק = ביותר, = ובמיוחד כאשר ההוראות של רבי שמעון כתובות במשנה נפרדת, מספר משניות לאחר הזכרת שמו ושם אביו, ולכן הלומד משנה זו בלבד* עלול לחשוב בטעות 5 שבעל המאמר הוא רבי שמעון בר יוחאי, ומובן, שבפנימיות ההוראות של רבי שמעון בן נתנאל יש חשיבות גם לכך שהוא רבי שמעון (סתם), בדומה לרבי שמעון בר יוחאי, ולא רק לכך שהוא רבי שמעון בן נתנאל.

ה שמעון - הבנה והשגה בתורה

ההסבר לכך הוא: הטעם הפנימי לכך שרבי שמעון סתם הוא רבי שמעון בר יוחאי הוא, שהשם ,,שמעון" הוא מלשון שמיעה>, שמשמעותה האמיתית היא הבנה והשגה. הענין של ,תורתו אומנתו" - התאחדות היהודי על ידי התורה עד אשר היא ,,אומנתו" היחידה, אפשרי רק כאשר הוא מבין בתורה בשלימותה, ואז הוא מתאחד עמה, כלשון התניא", ב,יחוד נפלא שאין