357

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

4 לקוטי למעלת רבי שמעון בן נתנאל, ש,תורתו אומנתו", כדלהלן בסעיף .

ג. רק רשב"י לאחר 'ציאתו מן המערה לא הפסיק לצורך קריאת שמע

על הסבר זה למשנה ,הוי זהיר בקריאת שמע" ניתן, לכאורה, לשאול: דעת רבי שמעון בר יוחאי ,,לקריאת שמע אין אנו מפסיקין" מובאת רק בתלמוד הירושלמי, ואילו לדעת התלמוד הבבלי?', וזוהי ההלכה?', גם מי ש,תורתם אומנתם" - ואפילו כגון רבי שמעון בר יוחאי וחבריו" - ,מפסיקין לקריאת שמע"?

ההסבר לכך הוא: לפי הכלל? שיש להשוות בין הבבלי לבין הירושלמי ככל האפשר, גם כאשר יש צורך בפירוש דחוק'? קצת, סביר לומר, שגם כאן אין זו מחלוקת בין התלמוד הבבלי לירושלמי, אלא זהו הבדל בין רבי שמעון בר יוחאי עצמו לבין ,,חברין"??:

לדעת רבי שמעון בר יוחאי אין להפסיק מלימוד תורה לצורך קריאת שמע, כי ,זה (תלמוד תורה) שינון וזה (קריאת שמע) שינון, ואין מבטלין שינון = מפני = שנון"3, = וכדברי

אבות - פ"ב

הירושלמי בהמשך הענין לפי אחד התירוצים ,,רבי שמעון בן יוחי על ידי שהיה חדיד* בדברי תורה לפיכך אינה חביבה (עליו) (קריאת שמע) יתר מדברי תורה".

לפי זה ניתן לומר, שרק רבי שמעון בר יוחאי עצמו< לא הפסיק לצורך קריאת שמע, בדיוק הלשון ,,רבי שמעון בן יוחי על ידי שהיה חדיד בדברי תורה .. אינה חביבה עליו... "<, ואילו חבריו כן הפסיקו לצורך קריאת שמע.

וגם אצל רבי שמעון בר יוחאי עצמו, יש לומר, שהיה הבדל בין התקופה שלפני שהותו במערה לבין התקופה שלאחר יציאתו" - שאי הפסקתו לצורך קריאת שמע החלה רק לאחר יציאתו מן המערה<, כאשר הגיע למעלה האמיתית של ,שינון"

הערות

  1. 0. יד מלאכי כללי שני התלמודים אות יו"ד. וש"נ.
  2. 1. ביד מלאכי ,,רחוק". אבל בכס"מ לפנינו (הלי גירושין פי"ג הי"ח) הוא כבפנים.
  3. 2. שלמטה מדרגתו. וראה ע"ד החסידות - מאמרי אדה"ז אתהלך-לאזניא ע' ריא. אוה"ת ויקרא ע' רנז. סה"מ תרכ"ז ע' עדר.
  4. 3. ירושלמי ברכות ושבת שם. הובא בבעל המאור
  5. 5. שבת שם. תוד"ה כאן - מו"ק ט, ריש ע"ב (וע"פ המבואר בפנים, דמ"ש בירושלמי הוא רק בנוגע לרשב"י עצמו - מתורצת קושיית הגליון הש"ס שבת ומו"ק שם).
  6. 4. כ"ה בירושלמי שבת שם. ועד"ז בבעל המאור שם. ובירושלמי ברכות: תדיר. וראה שירי קרבן לירושלמי שבת שם, דהגירסא חדוד נר' עיקר [ובא בהמשך לתי' הירושלמי ,זה שינון וזה שינון", שהוא לשון חידוד, וכמ"ש בקה"ע שם].
  7. 5. ראה גם המשך תער"ב ח"ב (ע' א'סו), שמקשר דעת רשב"י דאין מפסיקין לק"ש עם דרגת תורתו אומנתו שלו ש,הי' במעלה ומדרי' עליונה". וראה גם אוה"ת ואתחנן ע' עט"פ.
  8. 6. וגם לתי' הב' בירושלמי ,,רשב"י כדעתי' כו'" - יש לומר, שהוא רק בתורתו אומנתו בדרגת רשב"י.
  9. 7. ועפ"ז יש לפרש לשון הבבלי ,כגון רשב"י וחביריו" - עד שיצא מן המערה.
  10. 8. ראה עד"ז בס' יד דוד לתוס' מו"ק שם (ושם, שלכן הפסיק לק"ש בהיותו במערה, כמ"ש בתוס' (הובא לעיל שוה"ג להערה 17)).

מצוטט ב־1 עמודים

  1. תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח לקו"ש חי"ז ע' 357

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.