ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח

126

בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

ראשית

עריסותיכם חלה תרימו תרומה ⁸²¹ , וביחזקאל ⁸²² כתיב וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. וצריך להבין ⁸²³ , מהי השייכות דמצות חלה לענין להניח ברכה אל ביתך, שענין זה יהי' ע"י מצות חלה דוקא. גם צריך להבין מה שמצות חלה היא מהמצוות הראשונות שנצטוו בנ"י לקיים בכניסתם לארץ, כמ"ש ⁸²⁴ בבואכם אל הארץ גו' תרימו תרומה לה' ראשית עריסותיכם וגו'.

ויובן

בהקדים כללות תוכן ענין הכניסה לארץ ישראל, ארץ ע"ש שרצתה לעשות רצון קונה ⁸²⁵ , וישראל ע"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל ⁸²⁶ , שהו"ע עשיית דירה לו ית' בתחתונים ⁸²⁷ , ועי"ז מחזירים את העולם למעמד ומצב כפי שהי' בתחילת הבריאה, שעולם על מילואו נברא ⁸²⁸ , שאז הי' אדה"ר בגן עדן, כמ"ש ⁸²⁹ ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, אלא שע"י חטא עה"ד והחטאים שלאח"ז היתה ירידה בעולם כו', ואח"כ במתן תורה פסקה זוהמתן ⁸³⁰ , ואח"כ חזרה ⁸³¹ ע"י חטא העגל וחטא המרגלים, שאז נגזרה הגזירה שישארו במדבר ארבעים שנה ולא יכנסו לארץ ⁸³² , ומזה מובן שענין הכניסה לארץ הוא להחזיר את העולם למעמד ומצב כמו שהי' בתחילת הבריאה, קודם החטא. וזהו הטעם שמיד בכניסתם לארץ נצטוו על מצות חלה, דהנה אמרו רז"ל (בירושלמי שבת ⁸³³ ובמדרש תנחומא ⁸³⁴ ) שאדה"ר הי' חלתו של עולם, דכשם שהאשה מקשקשת חלתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה, כך עשה הקב"ה לאדה"ר, דכתיב ⁸³⁵ ואד יעלה מן הארץ והשקה ואח"כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר גו'. ובחטא עה"ד נתטמאה חלתו

127

של עולם, והתיקון על זה הוא ע"י מצות חלה. וזהו שמצות חלה ניתנה בהכניסה לארץ, שענינה הוא להחזיר את העולם למעמד ומצב כפי שהי' קודם החטא.

וזהו

גם ענין מצות חלה ע"ד הרמז (ככל עניני התורה שישנם גם כפי שהם ע"ד הרמז), דהנה איתא בתיקוני זהר ⁸³⁶ שחלה הוא חל ה', שזהו ⁸³⁷ כמו ההפרש בין ח' לה', חמץ (בח') ומצה (בה') ⁸³⁸ , שחמץ מורה על היצה"ר, כמ"ש ⁸³⁹ מכף מעול וחומץ, וענין המצה, מלשון מצה ומריבה ⁸⁴⁰ , הו"ע מה שאמרו רז"ל ⁸⁴¹ לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו', וכדאיתא בגמרא ⁸⁴² בנוגע לאות ה', מ"ט תליא כרעי' (רגל הפנימי של ה' תלוי באויר ואינו דבוק לגגו), דאי הדר בתשובה מעיילי לי' (בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו), והרי ענין התשובה הוא תיקון החטא, שעי"ז נעשה העולם כפי שהי' בתחילת הבריאה. וזהו גם ענין חל ה', חל הוא מלשון חולין ⁸⁴³ , שהו"ע קליפת נוגה, וע"י מצות חלה ממשיכים הה' בחל, דהיינו, המשכת הקדושה בחולין, שזהו כללות הענין דהמשכת אלקות בעולם, כפי שהי' בתחילת הבריאה.

ב) והנה

ע"פ הידוע שכל עניני העולם ישנם גם בישראל, הרי כן הוא גם בנוגע למצות חלה. ולהעיר גם מהמבואר בספרי מוסר בפירוש הכתוב ראשית עריסותיכם גו', שעריסותיכם הוא גם מלשון עריסה ⁸⁴⁴ , וקאי על הזמן שהאדם קם ממיטתו בכל בוקר, שאז נשמתו היא רק באפו ⁸⁴⁵ , כתינוק שנולד, שזהו גם דיוק הלשון עריסה, שהיא מיטת התינוק, הנה ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, שהו"ע אמירת מודה אני לפניך כו' תיכף ומיד כשניעור האדם משנתו ⁸⁴⁶ , ולאח"ז כללות ענין עבודת התפלה, שעל ידה מתפשטת ומאירה נשמתו בגילוי, ואילו קודם לזה אסור לעשות שום דבר מעניני העולם ⁸⁴⁷ .

128

והענין

בזה, דהנה, החיוב דחלה הוא בעיסה שנעשית ע"י עירוב המים עם הקמח. ובענין הקמח אמרו רז"ל ⁸⁴⁸ אם אין קמח אין תורה, דהפירוש הפשוט בזה הוא כמארז"ל ⁸⁴⁹ יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ כו' וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, והיינו, שמלבד ענין התורה צריך להיות גם ענין הקמח, שהו"ע המלאכה. ויש בזה ב' פירושים, מלאכה כפשוטה בגשמיות, וגם מלאכה ברוחניות, שהו"ע התפלה, שענינה הוא בקשת צרכיו ⁸⁵⁰ . וזהו גם הטעם שהתפלה נקראת חיי שעה ⁸⁵¹ , להיותה צורך חיי שעה, לרפואה לשלום ולמזונות ⁸⁵² , משא"כ התורה היא חיי עולם31, כמ"ש ⁸⁵³ וחיי עולם נטע בתוכנו. ולכן, מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה ⁸⁵⁴ , לפי שהתורה היא חיי עולם, והתפלה היא חיי שעה בלבד. והיינו, שענין (חיי) שעה הו"ע הזמן שהוא בספירת המלכות, שהיא שורש ענין הזמן ⁸⁵⁵ (וגם שרש ענין המקום, כידוע ⁸⁵⁶ שזמן ומקום קשורים זב"ז), אבל התורה היא בחי' ז"א שממנו מקבלת ספירת המלכות, ולכן פוטרת התורה את התפלה, שהרי בכלל מאתיים מנה ⁸⁵⁷ .

ג) אך

צריך להבין, מהו הטעם שרק מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה, דלכאורה, כיון שהתורה שהיא חיי עולם יש בכחה לפטור את התפלה (שכלולה בה כשם שבכלל מאתיים מנה), הרי גם מי שאין תורתו אומנתו הי' לו ליפטר מתפלה ע"י לימוד התורה, והיינו, דאף שבמשך היום יש זמנים שבהם עוסק בעניני העולם, מ"מ, כיון שבשעה זו עכ"פ עוסק בלימוד תורה, הי' לו ליפטר מתפלה, כיון שנכללת בתורה. אך הענין הוא, דהנה, אף שגדלה מעלת התורה לגבי תפלה, מ"מ, יש גם מעלה בתפלה לגבי תורה, שיש בה ענין התמידיות והעדר השינוי, שהרי התפלה אינה כמו התורה שצריך להיות בה ענין החידוש, לאפשא לה ⁸⁵⁸ , אלא אדרבה, שנוסח התפלה הוא בשוה בכל יום (הן נוסח התפלה דימות החול, והן נוסח התפלה דשבת ויו"ט כו'), והיינו, שהשינוי והחידוש הוא רק בהניצוצות המתבררים כו', אבל התפלה עצמה היא בשוה. וענין זה הוא ע"ד מ"ש ⁸⁵⁹ המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שתמיד נמשכת בחינה זו. והרי ידוע הכלל שכל המשכה שהיא בתמידות הרי היא

129

נמשכת מבחי' אני הוי' לא שניתי ⁸⁶⁰ . ומצד מעלת התמידיות שבתפלה שנמשכת מבחי' אני הוי' לא שניתי, הנה אף שהתורה היא למעלה מתפלה, מ"מ, חייבים גם בתפלה. אמנם, מי שתורתו אומנתו, שאינו מפסיק מלימוד התורה אלא לומד תמיד, הרי אצלו ישנה גם מעלת התמידות (שזוהי מעלת התפלה, כנ"ל) בלימוד התורה (שלמעלה מתפלה), ולכן פטור מתפלה (כמבואר כל זה במאמרי אדמו"ר הצ"צ ⁸⁶¹ ואדמו"ר מהר"ש ⁸⁶² , שמיוסדים על מאמר אדמו"ר הזקן בסידור שער הק"ש ⁸⁶³ ).

ד) ועדיין

צריך להבין דיוק הלשון תורתו אומנתו, דלכאורה, כדי להדגיש ענין התמידיות מתאים יותר לשון של קביעות, ע"ד מאמר המשנה ⁸⁶⁴ עשה תורתך קבע (ומלאכתך עראי), ומהו דיוק הלשון אומנות דוקא. אך הענין יובן ע"פ המבואר במק"א ⁸⁶⁵ בפירוש מארז"ל ⁸⁶⁶ התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה כו', כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, שזוהי מדרגת התורה כפי שיש לה שייכות לעולם, ולא מדרגת התורה כפי שהיא מצד עצמה שאין לה שייכות לעולם כלל. וכמובן מהמבואר באגה"ק ד"ה דוד זמירות קרית להו ⁸⁶⁷ , שמעלת התורה שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד ממנה, היא מבחי' אחוריים של עומק המחשבה כו', אבל פנימיות שבעומק שהוא פנימית התורה היא מיוחדת לגמרי באור א"ס ב"ה כו', ולגבי א"ס ב"ה כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש, והלכך אין לשבחה כלל בתהלת חיות כל העולמות, מאחר דלא ממש חשיבי, ובבחי' פנימיותה אינה אלא שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה, כמ"ש ⁸⁶⁸ ואהי' אצלו גו' שעשועים גו', אבל נעלמה מעין כל חי ⁸⁶⁹ . ומזה מובן גם בענין תורתו אומנתו, שזוהי מדרגת התורה שיש לה שייכות לעולם (כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם), ועל זה שייך לומר שמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה לפי שבכלל מאתיים מנה, היינו, שענין התפלה שבה מבקשים צרכי העולם, הוא כמו מנה שנכלל במאתיים, כיון שגם התורה היא במדריגה ששייכת לעולם, משא"כ בנוגע למדרגת התורה שאין לה שייכות לעולם כלל, לא שייך לומר שכוללת גם ענין התפלה כשם שבכלל מאתיים מנה, כי, מנה ומאתיים הם

130

באותו גדר, ואילו תפלה שענינה בקשת צרכי העולם, ותורה כפי שהיא במדריגה שאין לה שייכות לעולם כלל, הם שני ענינים בפני עצמם.

ה) ויש

להוסיף, שע"פ האמור שתורתו אומנתו היינו מדרגת התורה ששייכת לעולם, תתורץ התמיהה בענין מי שתורתו אומנתו שפטור מן התפלה, דלכאורה יפלא הדבר, הרי מצות עשה מן התורה שיהא אדם שואל צרכיו שהוא צריך להם ⁸⁷⁰ , ואיך אפשר שמי שתורתו אומנתו יפטר מזה. אך הענין הוא, שנוסף לזה שגם מי שתורתו אומנתו שפטור מן התפלה, הנה מזמן לזמן צריך להיות אצלו גם ענין התפלה, וכמ"ש רבינו יונה ⁸⁷¹ שרשב"י הי' מתפלל משנה לשנה, וכן מצינו בגמרא ⁸⁷² גבי רשב"י ור"א בנו, בעידן צלויי כו' ומצלו (ואף שבתוס' ⁸⁷³ פירשו שמצלי היינו ק"ש, הרי הפירוש הפשוט דמצלי הוא תפלה ⁸⁷⁴ ), הנה גם העסק בתורה גופא הוא באופן שקשור גם עם העולם (כנ"ל), היינו, שע"י לימוד התורה נמשכים גם צרכי האדם בעניני העולם כמו ע"י בקשת צרכיו בתפלה, והחילוק אינו אלא שההמשכה שע"י התפלה היא בדרך מלמטה למעלה, ואילו ההמשכה שע"י התורה היא בדרך מלמעלה למטה ⁸⁷⁵ . וזהו גם מה שמצינו גבי רשב"י, שתורתו אומנתו34, שפעל ירידת גשמים ע"י אמירת תורה, כדאיתא בזהר ⁸⁷⁶ זימנא חדא הוה צריכא עלמא למיטרא, אתו לקמי' דרשב"י כו' פתח ואמר שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ⁸⁷⁷ , ועי"ז שדרש בתורה ירדו גשמים, ומבואר בזה ⁸⁷⁸ , שהטעם שפעולת ירידת גשמים היתה ע"י אמירת תורה על פסוק זה דוקא, הוא, לפי שפסוק זה שייך לתוכן הענין דירידת גשמים, כי, שבת אחים גם יחד הו"ע יחוד ז"א ומלכות, שזהו שרש ענין ירידת גשמים, ומזה נמשכת ירידת גשמים כפשוטם. ונמצא, שגם אצל מי שתורתו אומנתו צריך להיות לימוד התורה באופן שקשור גם עם עניני העולם, שעי"ז יתמלא צורך העולם (בענין הגשמים וכיו"ב), כמו ע"י תפלה. וכללות הענין בזה, שגם מי שעיקר עבודתו היא בלימוד התורה, תורתו אומנתו, הרי זה צריך להיות באופן שעי"ז פועל גם בעניני העולם לבררם כו'. ובזה יובן גם מה שמצינו

131

שרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ⁸⁷⁹ , דלכאורה, כיון שאצל ר' יהודה היתה תורתו אומנתו ⁸⁸⁰ , למאי נפק"מ באיזה חלק בתורה הי' לימודו. אך הענין הוא, שבזה מודגש שגם אצל מי שתורתו אומנתו צריך להיות לימוד התורה באופן ששייך לעולם, שזהו שענין התורה הוא להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ⁸⁸¹ , וכמודגש בעיקר בהלימוד דנזיקין ⁸⁸² , וזהו שרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה.

ו) וזהו

ענין הקמח, כמארז"ל אם אין קמח אין תורה, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, והיינו, שלימוד התורה צריך להיות באופן שיומשך גם בעולם, הן ע"י מלאכה כפשוטה, והן ע"י מלאכה רוחנית שהו"ע עבודת התפלה. ולהעיר גם מדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר ⁸⁸³ אודות תורת הרה"צ ר' לוי יצחק מבארדיטשוב בפירוש המאמר כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, שמלאכה הו"ע ההתעסקות באהבת ישראל [שזוהי תוכן המצוה הראשונה שבתורה, פרו ורבו ⁸⁸⁴ , כפי שהיא ברוחניות הענינים, אַז מ'דאַרף מאַכן נאָך אַ אידן ⁸⁸⁵ ], והרי המלאכה דאהבת ישראל קשורה גם עם המלאכה דעבודת התפלה, כמובן מפתגם רבינו הזקן ⁸⁸⁶ , שאהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך ⁸⁸⁷ , היא הכלי לאהבת ה', ואהבת את הוי' אלקיך ⁸⁸⁸ (וכב' הפירושים שבזה, לשון ציווי ולשון הבטחה ⁸⁸⁹ ), שזהו ענינה של עבודת התפלה, כמאמר ⁸⁹⁰ לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. וזהו ענין מצות חלה שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ, שעי"ז מתקנים הקלקול שנעשה ע"י חטא עה"ד בחלתו של עולם, ומחזירים את העולם למעמד ומצב כפי שהי' קודם החטא. וזוהי גם ההכנה להכניסה לארץ – ובלשון רש"י על הפסוק ⁸⁹¹ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו', בישר להם שיכנסו לארץ – ע"י משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.