317

היא מלשון ציווי - אלה הם ציוויי ה'. ומובן, ששם זה מתאים רק למצוות שלאחר מתן-תורה**', = שאז ציוה הקדוש-ברוך-הוא על כל המצוות, ואילו לפני כן לא היתה מציאות של ציווי לגבי סוג המצוות שעליהן נאמר ,אשר שמע אברהם..."'. הביטוי ,מצותי" הנאמר לגבי אברהם אבינו, לפני מתן תורה, אינו אמור איפוא לגבי ציווי ה' כי זה לפני זמן הציווי.

לכן הכרחי להסביר שם שב,מצוותי" הכוונה היא לענינים ש,ראויץ להצטוות" כבר אז לפי השכל'?. הם נקראים ,,מצוות", מפני שהשכל מצווה עליהם!?.

*18) ראה לקמן הערה 21.

9) משא"כ ,תורתי" - שהייתה גם קודם שניתנה למטה.

0) וא"צ לדוחק (הכי גדול ע"ד הפשט) - שנקראו כן אז ע"ש שעתידין להצטוות.

1) אין להקשות למה לא פרש"י ,מצותי" - שנצטווה כז' מצות בני נח (ראה ספורנו שם. ובחזקוני ע"ד הפשט .. הן שבע מצות ב"נ), או מצות מילה (כברשב"ם וחזקוני שם) שנצטוו אברהם (וגם במ"ש ,שמע אברהם בקולי" פרש"י ,שנסיתי אותו" ולא מצות שנצטווה), כי

ב,,עקב אשר שמע אברהם בקולי גו'" מבאר הטעם להברכות שלפנ"ז - ואה" עמך ואברכך .. עד והתברכו בזרעך כל גויי הארץ - שהוא מפני המעלות מיוחדות של אברהם ,,אשר שמע אברהם גו'", וא"כ א"א לפרש דהכוונה לז' מצות בני נח וכו', שהרי אינה מעלת אברהם דוקא, כי כל (ועכ"פ כו"כ מ)אנשי דורו קיימום. וכדמוכח גם מזה שענשו את אנשי שכם על זה שעברו על א' מז' מצות ב"נ (ראה רמב"ם ספ"ט מהל' מלכים. ובפרש"י וישלח לד, ז: שהאומות גדרו עצמם מן העריות. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 1, 155 ואילך. וש"נ). ומטעם זה אין מעלה וחידוש בזה שקיים מצות מילה כיון שנצטווה ע"ז (וראה אגה"ק סכ"א). - נוסף ע"ז ,,שמצותי" - ה"ז ל' רבים.

בחוקותי א שיחות -

לא כן הוא הביטוי ,,מצותי" בעניננו, לאחר מתן תורה. הביטוי ,,מצוות" חל כבר על כל המצוות, מפני שהן ציווי ה, ולכן אין לפרש שהוא בא לשלול

ולכן מפרש כל הפסוק בדברים שרק אברהם קיימם ומעצמו* שלא נצטווה, וגם ב,שמע אברהם בקולי", מפרש (לא דבר שנצטווה אלא) ,,כשניסיתי אותו". וראה מפרשי רש"י שם.

2) וכ"ה גם בפי' הפנימי דמצוה מל' צוותא וחיבור (לקו"ת בחוקותי מה, ג. ובכ"מ) שלאחר מ"ת זהו התוכן הכללי דכל המצות, הצוותא וחיבור דנברא ובורא (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 31 ואילך), משא"כ לפני מ"ת מכיון שהי' לפני ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו למטה (שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו), הרי לא הי' הצוותא וחיבור דנברא ובורא - ופשיטא דלא בז' מצות בני נח שענינם הוא רק בשביל ישוב העולם (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 159 ואילך).

וזהו הטעם ב,יינה של תורה" שבפרש"י שלא פירש בפ' תולדות ,מצותי - ז' מצות ב"נ", כי לפני מ"ת א"א לומר מצותי מל' צוותא וחיבור דנברא ובורא.

*) ועפ"ז צ"ל שמ"ש רש"י בד"ה מצותי ,,כגון גזל ושפיכת דמים" - ה"ז ,,כגון" ודוגמא (הכי בולטת) לזה , שראויין הן להצטוות", אבל אין כוונתו שזה ,,מצותי" (כבר נצטוו מהשם). ובלא"ה מוכרח הוא, דאל"כ הו"ל לרש"י לפרש בקיצור ,,מצותי - ז' מצות בני נח".

ולהעיר אשר מפרש"י עה"פ נח (ט, ד ואילך) משמע דס"ל - ע"פ פשוטו ש"מ - דרק ע"ז נצטוו ב"נ בפירוש. ועונש קיץ ודדור המבול וכו', ה" מפני ,שראוין להצטוות", שהשכל מחייב זה - ולכן נקרא עוון, רע, חמס, השחית, וכיו"ב, אד בזה שהגדירר עצמך

וההכרח ע"ז - שלא מצינו ציווי השם ע"ז - בפשוטו ש"מ. ולכ גם לא הביא דרז"ל (סנה' נה ב) עה"ף ויצו ה"א גר (בראשית ב, ט0), כי אנו ע"ד הפשט. - ולהעיר מהל' שם ,,מנהני מילי" (ז' המצות) משמע דכתוב הנ"ל הוא המקור היחידי

ועיין פרש"י עה"ף (ב, כד) בפרשת אדה"ר: רוה"ק כו' בני נח כו', וראה וישלח לב, לג. ובפרש"י משפטים (כד, ג): ואת כל המשפטים. ז' מצוות שנצטוו ב"נ כר'. ואכ"מ.