237
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
3- לקוטי משמחה". על כך אומר רש"י\5: ,,בבבל בבגדי צבעונין..." מקשים על כך בעלי התוספות מן הנאמר במסכת חגיגה: איזהו קטן (דפטור מראיה) כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, ושואלת הגמרא' ,עד הכא מאן אתייה (= ועד כאן מי הביאו?) ומשני עד הכא דמיחייבא אימיה בשמחה (אייתתיה...) (= והתירוץ הוא: עד כאן הביאתו אמו שחייבת בשמחה), משמע שקוקה לעלות משום שלמי שמחה. ומפרש רבינו תם בעלה משמחה, שהחיוב על בעלה ולא עליה וכו', והא דקאמר (= ומה שנאמר) בחגיגה דמיחייבא אמיה, משום בעלה ולא משום היא".
מכך רואים שלדעת התוספות, למרות שאין האשה כשלעצמה חייבת בשלמי שמחה, בכל זאת, כיון שמצוה על הבעל לשמח את אשתו, גם שמחתה היא מצוה, עד כדי כך שהגמרא מתבטאת בביטוי ,דמיחייבא... בשמחה"* ולא כלשון
קדושים ד
הר"ן לגבי פריה ורביה ,יש לה מצוה"*.
לפי האמור לעיל ניתן להסביר באופן דומה את חובת תלמוד תורה המוטלת עד קטן, כפי שאומר הצמח צדק*%' בהסבירו את דעת הרמב"ם המוזכרת לעיל בסעיף ב': כיון דתלמוד תורה לא דמי לשאר במצוות, דבשאר מצוות אין האב מחוייב לחנך בנו בדאורייתא אלא מדברי סופרים, אבל בתלמוד תורה מחוייב האב מדאורייתא ללמוד את בנו... אם כן שמא גם על הקטן יש חיוב מדאורייתא -
ויש לומר, שההסבר לכך הוא: כיון שחלה על האב חובה מדאורייתא על מעשה הלימוד של הקטן, הרי לימודו הוא חובה. ולפיכך, כאשר לא לימדו אביו עדיין נשארת בעינה החובה שמוטלת מדאורייתא*.
הערות
- 1. ר"ה שם. וראה פרש"י קדושין שם.
- 2. ר"ה שם ד"ה אשה (ועוד קושיות). וראה גם ד"ה הנ"ל קדושין שם.
- 3. חגיגה ו, רע"א.
- 4. וי"ל דגם בזה הרמב"ם והראב"ד לשיטתייהו אזלי. דבהל' חגיגה (פ"א סה"א) כתב הרמב"ם ,ונשים חייבות במצוה זו" והראב"ד כתב ,לא בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והוא ישמח אותה". ובלח"מ (וראה כס"מ) שם, דהרמב"ם לא ס"ל כרש"י אלא כפי' התוס' וכאביי, והראב"ד טעמו ,דכיון דאין החיוב על האשה אלא על הבעל לא ה" לו לומר ונשים חייבות במצוה זו". ועפ"ז רש"י ותוס' וכן הרמב"ם והראב"ד (ראה לעל הערה 25) לשיטתייהו אזלי
- 5. במצות חינוך אם ע"י זה שהוא בגדר המצוה - נעשה מחוייב בדבר.
- 5. עוד דוגמא לנדו"ד ,,ברכת כהנים", שגדר המצוה הוא שכהנים מברכים לישראל. ועפ"ז תובן דעת החרדים (מ"ע כו' התלויות בפה כו' לקיימם בכל יום פ"ד אות יח) וההפלאה (כתובות כד, ב ברש"י ד"ה דאיסור עשה) הובא בשע"ת או"ח סקכ"ח סק"ב שיש מצות עשה על הישראל שיתברך. ובהפלאה שם: וכן מצינו בכל מקום אע"ג דבתורה אינו מפורש הציווי אלא על העושה, המצוה על שניהם, כגון ביבם יבמה יבא עלי' והמצות עשה גם עלי' כו' (ולא הביא דברי הר"ן הנ"ל בפו"ר, כי האשה במצות יבום היא יותר מאשר בפו"ר).
- 6. ראה לקו"ש חי"א ע' 44 ואילך במצות פדיון הבן ומילה. ובשוה"ג להערה 19 שם הטעם שלא אמרינן כן גם בפדה"ב ומילה (כבת"ת).
- 8. וע"פ ביאור הנ"ל בפנים יש להעיר במש"כ הצ"צ החילוק דת"ת לשאר מצות שבהם מחויב מד"ס משא"כ בת"ת שמחויב האב מדאורייתא וא"כ שמא
מצוטט ב־4 עמודים
- שולחן ערוך א לקו"ש חי"ז ע' 237
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"כ. לקו"ש חי"ז ע' 237
- תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשכ"ח לקו"ש חי"ז ע' 237
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א לקו"ש חי"ז ע' 237
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.