213

8 לקוטי להם דין של סנהדרין גדולה*, וכיצד נדרש מהם לקשור ,,חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכבותיהן"? כיצד מתאימה התנהגות כזאת * לאלו המופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה ובמיוחד היציאה מלשכת הגזית - וכל זאת כדי ללמוד עם יהודים הנמצאים אי"שם ב,עיירות ישראל"?

התשובה לשאלה שהוצגה לעיל על תחילת המסכת, נמצאת בסופה: כאשר יש ,רשע בעולם", גורם הדבר ל,חרון" של ה' בעולם, ולא רק בשעת מעשה החטא, אלא זוהי ,,פעולה נמשכת".

וההתפשטות התמידית איננה רק בזמן, אלא גם במקום: ה,חרון - בא לעולם" - הוא איננו פוגע בעובר העבירה בלבד, אלא בעולם כולו*, הוא פוגע בכל עם ישראל וגם בסנהדרין גדולה של שבעים ואחד.

ומובן איפוא שמוטלת האחריות לדאוג לכך שמלכתחילה* לא יגיעו למצב הגורם ל,חרון בא לעולם".

קדושים א

יב. ההוראה

לפי הנ"ל ניתן לבאר עוד ענין: כל עניני התורה הם הוראות לכל יהודי", ומתעוררת השאלה: מהי ההוראה הנלמדת מן הענין ש,רשע בא לעולם חרון בא לעולם .. צדיק בא לעולם טובה באה לעולם"?

קשה לומר, שכל זאת הוא רק כדי ללמוד מכאן על חומרתו של חטא, שהוא גורם לחרונו של מקום, ומצד שני על כך שבאמצעות מעשים טובים נגרמת טובה, שהרי כבר בתורה שבכתב, בציויים ובמצוות התורה, מודגשים שכר המצוות והעונש על עבירה פעמים רבות מאד, ואף באזהרות כלליות: ,אם בחוקתי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם... שלום בארץ...".

אך לפי ההסבר שהובא לעיל, ניתן ללמוד מענין זה הוראה נפלאה, כדלהלן: כאשר יהודי נכשל בעבירה, ר"ל, הוא עלול לחשוב: אכן, עלי לשוב בתשובה, ואמנם אעשה זאת, אך מדוע עלי להוזדרז? ואז הוא דוחה את התשובה לזמן מאוחר יותר, ובינתיים הוא מתעסק בענינים אחרים (ובמיוחד כאשר עיסוקו הוא בענינים טובים).

וכך גם בצד החיובי: כאשר יהודי מחליט לבצע מעשה טוב כל שהוא, מצוה, הוא איננו ממהר בכך, ובינתיים הוא מתעסק בעניני הרשות וכדומה.

ועל כך באה הגמרא ללמד, שאין

לנהוג כך, כי כל עוד לא היתה חזרה