210
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הברייתא ,,רשע בא לעולם חרון בא לעולם" גם לאחר עשיית העבירה.
המשנה איננה מדברת כאן על מקרה שהמציאות של העבודה הזרה קיימת בעולם, אלא על ההמשכיות של עבירה זו אצל האדם שעבר החטא של גניבה,
ולכן אפשר למצוא נקודה זו גם בעבירות אחרות, ואפילו בעבירות שמעשה העבירה איננו פעולה נמשכת: בשעה שיהודי עובר עבירה, חלה עליו מיד המצוה לשוב בתשובה על עבירה זו - וכל עוד הוא איננו שב בתשובה, הוא עובר בכל רגע על מצוות התשובה'י.
לפיכך אומרת הברייתא ,רשע בא לעולם חרון בא לעולם" - כל עוד הוא נקרא ,,רשע"* - עד שהוא שב מחטאו
- הרי תמיד ,חרון בא לעולם". הברייתא איננה מציינת עבירה מסויימת, הכוונה היא לרשעות של כל עבירה - כל עוד נמשך העדר הקיום של מצות התשובה, נמשך גם ה,חרון" באופן תמידי*.
ט. הדמיון של גניבה לחטא ע"ז, היא *ותר מחטאים אחרים
לפי ההסבר שלעיל יובן גם הדמיון של גניבה לחטא עבודה זרה, יותר מחטאים אחרים: כשם שמוצאים אצל עבודה זרה, שאפילו לאחר מעשה החטא, עדיין הוא. גורם ל,חרון אף בעולם", וכלשון הספרי ,כל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם", כלומר, כל עוד קיימת מציאות של עבודה זרה בעולם, נמשך באופן תמידי חרון אף בעולם, כך גם לגבי חטא של גניבה, כיוון שזוהי ,,פעולה נמשכת",
הערות
- 9. ראה יומא (פו, א) עבר על מ"ע ושב כו' מוחלין לו כו' הרי מפורש דכל זמן שאינו שב לא נמחל לו כפרה וכו'. ובפרט ע"פ הבי' באגה"ת דהאור נעדר וכו'. ועד"ז במל"ת וכו' עיי"ש.
- 0. וכמשנ"ת (לקו"ש נשא תש"נ. חידושים וביאורים בש"ס סי"ח. נדפס גם בלקו"ב לתניא ח"ב ע' מ ואילך) שדעת הרמב"ם ואדה"ז היא שהתשובה היא מצוה חיובית, ולא כמש"כ במנ"ח (מצוה שסד) בדעת הרמב"ם.
- 3. ולפענ"ד (מהכרח ש"ס דיומא הנ"ל, מפשט כמה פסוקים, מסברא) דגם החולקין ע"ז - הוא רק בזה שאין נמנית במנין המצות (כ"א הוידוי שלה, ועד"ז בת"ת ותפלה - הדיבור) כמשנ"ת בארוכה בלקו"ב שם - אבל מחויב בתשובה לכ"ע - כפשט הלשון בקראי דתורה דנביאים ודכתובים, אלא שבכמה מהאחרונים לא פירשו כן. ואכ"מ.
- 1. ראה מנ"ח שם דאם תאמר דתשובה היא מצוה חיובית נמצא דכ"ז שלא עשה תשובה עובר בכל רגע ורגע על מ"ע של תשובה.
- 2. ראה שבועות (יב, ב). זבחים (ז, ב) ,,האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה". וראה
- 6. קדושים א שיחות -
- 7. תניא פ"א. טו"א לר"ה כט, א. וראה ליקוט פירושים לתניא פ"א ע' לב.
- 3. עפ"ז יובן מה שפרש"י בסיום המס' ,,צדיק בא לעולם - פסקה הרעה שנאמר זה ינחמנו". דלכאורה: א) בגמרא איתא יתירה מזה - ,,טובה באה לעולם". ב) למה מעתיק גם הכתוב ,זה ינחמנו" המובא בגנן? ג) משמיט סיום הכתוב המובא בגמרא.
- 9. והביאור: מכיוון שכוונת הברייתא ,רשע בא לעולם חרון בא לעולם" שהיא פעולה נמשכת, ולאח"ז ממשיך ,צדיק בא לעולם", הרי אינו מספיק ש,טובה באה לעולם", דהרי ישנה הרעה שנמשכת מצד פעולת הרשע. ולכן מפרש רש"י ש,פסקה הרעה", היינו שלא רק שטובה באה לעולם אלא שגם ,פסקה הרעה". והכרחו הוא ממ"ש ,זה ינחמנו", שפי"
- 10. וגם ע"ד הפשט - פשוטו של מקרא (פרש"י (עה"פ)) -
- 11. יניח ממנו (יפסיק).
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 117 לקו"ש חי"ז ע' 210
- לקוטי שיחות 118 לקו"ש חי"ז ע' 210
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.