118

כשמשלם דמי' אינו מתקן הלאו ורק מתקן הפסד הממון⁴⁶].

ולכן, כאשר הגזילה קיימת אפשר לתקן בהשבת החפץ זה ש"כאילו נטל נשמתו ממנו", כי בזה שמחזיר גוף הגזילה לבעליו, כמו שהי' לפני הגזילה, הוי כאילו "מחזיר את נשמתו" שנטל ממנו ע"י מעשה הגזילה⁴⁷.

[ורק כאשר בנה קורה בבירה, שאז יש חשש שאם לא יוכל לשלם דמי', לא יעשה תשובה כלל, אז תיקנו תקנה מיוחדת — כי עדיף שעכ"פ ישלם דמי' לתקן הפסד הממון, מאשר שלא יחזיר כלל].

משא"כ כאשר "לא היתה הגזילה קיימת", שאז גם כאשר ישלם הדמים אי אפשר לבטל מה שנטל את נשמתו ממנו, אזי יש מקום לתקנת השבים, שלא יקבלו דמי הגזל.

ועפ"ז יבוארו גם שאר הפרטים הנ"ל:

בתיקון מעשה הגזילה יש שני דברים, תיקון העון מצד הנפעל (בסגנון אחר: כלפי הנגזל), ותיקונו מצד הפועל (הגזלן). וזה שע"י תשלום דמי הגזל לא נתקן מעשה העון (מה שנטל נשמתו ממנו), ה"ז מצד הנפעל (הנגזל), דכיון שלא הוחזר לו חפצו, וחסרה הגזלה, לא בטלה מעשה הגזילה ותוצאותיו (שהלקיחה בע"כ בחזקה הוי כנטילת נשמתו); משא"כ כלפי הגוזל, כאשר הוא מודה בכל לבבו כו' בבעלותו של חבירו על רכושו ומבטא את חרטתו וכו'⁴⁸, הרי עכ"פ מצדו יש תיקון למעשה נטילת נשמת חברו.

וזהו שכתב הרמב"ם, דדוקא כאשר "רצה הגזלן לעשות תשובה ובא מאליו והחזיר דמי הגזילה", שבזה מתקן (כלפי עצמו) מעשה הלקיחה בע"כ של הבעלים, אז אמרו חכמים שמפני תקנת השבים אין לקבל ממנו דמי הגזילה, כי רק אז לא יחסר כלום מתיקון העון האפשרי כשאין הגזילה קיימת, והרי הגזלן עשה ככל יכולתו לתקן מעשיו [משא"כ אם הגזלן לא בא מעצמו לעשות תשובה ולהחזיר דמי הגזילה, לא תקנו שלא לקבל ממנו אף דמי הגזילה (אף אם הנגזל רוצה למחול), כיון שלא עשה ככל יכולתו לתקן מעשה הגזילה שלו].

וענין זה מדגיש הרמב"ם גם בסיום לשונו, ש"עוזרין אותו ומוחלין לו כדי לקרב הדרך הישרה על השבים", שהכוונה בתקנת השבים היא לא (רק) סתם קולא (כהך דבנה קורה בבירה, שחוששים שמא לא יעשה תשובה כלל), אלא (גם) עזר כדי שיתתקן עונו, "לקרב הדרך הישרה על השבים", שישובו באמת ובלב שלם.

ז. ומהלכה זו יש ללמוד הוראה נפלאה ב"תיקון הדעות"⁴⁹ — בעבודה הכללית ד"לקרב הדרך הישרה על השבים":

אם בשביל "לקרב הדרך הישרה על