200

ומשום כך, ב,אגרת התשובה", בה מבאר אדמו"ר הזקן את ענין הכפרה הקשור לתשובה, מביא הוא ,,שלשה חלוקי כפרה" וחילול השם אינו בכללם.

לתקן החטא, כפרה, כדמוכח באגה"ת רפ"ד וספ"ט] - צריך לומר, שגם בחילול השם אפ"ל כפרה מחיים (ע"י אופנים שונים - כמבואר בשע"ת לר"י שער א' עיקר הי"ז (סמ"ז). שער ד' ס"ה. שם סט"ז. וראה זח"ג קכ, סע"ב ואילך. ועוד].

ואולי י"ל דזה שחילול השם - שפירושו ,מחטיא אחרים" (רש"י ד"ה חה"ש יומא שם) - אין לו כפרה מחיים הוא ע"ד מ"ש רש"י (ד"ה השתא יבמות כב, ב - לענין העון דהוליד ממזר שאינו יכול לתקון) ד,עונו גלוי ונזכר (כל זמן שממזר קיים)": וא"כ י"ל, שעי"ז שמחזיר בתשובה אותם שהחטיא ומקדש ש"ש בהם, שעי"ז שוב אין ,עונו גלוי ונזכר", יש לו כפרה*. ועדמ"ש בשע"ת לאדהאמ"צ (ח"ב מב, סע"ד. וראה גם ח"א נד, סע"ד) ה,מעשה שהי' בבע"ת א' .. ומתו פתאום .. כל ממזרים הנולדים מעונו כו'".

*) ומה שמיתה ממרקת - אף שהעון עדייך ,גלוי ונזכר" - כי ע"י מיתה בטלה (וראה עקידה - הובא בהערה 26) מציאות החוטא, במכש"כ מהנ"ל בהערה 9 ולהעיר שבכלל אין להעניש הנשמה (או הגוף) בפ"ע, כמשל ה,חיגר" ה,סומא" כר" (סנהדרין צא, סע"א ואילך). [ולהעיר מההסברה בזה דהאשה קנה א"ע במיתת הבעל (משנה ריש קידושין) - שהוא (מפני דין - שהמיתה מתירה, או) מפני מציאות טבעי - שבטלה מציאות הבעל - צפע"נ מהד"ת סא, אדב].

[ולכאורה צ"ע: עפ"ז גם בבא על הערוה והוליד ממזר (או קודם השבת הגזילה - אף שיצאה מרשותו) צ"ל מיתה ממרקת (שהרי בטלה מציאות החוטא) ומרש"י וכו' משמע שאא"פ לו להתכפר ,כל זמן שממזר קיים"? ואולי י"ל שקיים חלק השותפות שלו בהולד שהוליד (וכח העשי' שלו בהגזילה).

- ולהעיר מזח"ג מד, ב שלכאורה משמע שהפסוק ,יכופר העון הזה לכם עד תמותון" קאי גם על הוליד ממזר (אלא שמוסיף שם שצריך גם גיהנם)].

אחריג

ט. ,,חטאתי" מבטא (רק) קבלה על להבא

כשם שבתשובה ישנם שני עניינים אלה - (א) תשובה עצמה, שעיקרה הוא מכאן ולהבא. (ב) שלימות התשובה, המביאה את התיקון והכפרה על העבר - כך גם בנוגע למצות הוידוי (שעניינה שהתשובה שבלב באה ונמשכת בדיבור, כנ"ל סעיף ב') אשר גם בה יש שני עניינים אלה:

(א) עיקר (,מצות") הוידוי היא אמירת ,,חטאתי", לפי שבזה מתבטאת ,מצות התשובה"* - קבלה על להבא'*: מכיוון והוא מכיר בעובדה שהמעשה שעשה היה חטא, ממילא כוונת הדבר שהוא מחליט שלא לעשות כן פעם נוספת.

אך עדיין לא משתמעת כאן חרטה נכונה על העבר, מאחר ובאמירתו ,חטאתי" - המתייחס בעיקר ל,שוגג" - אין הוא מודה שעבר עבירה ברצון ובידיעה, וכי הוא באמת אשם בכך (אין זאת אלא שעל ידו - אך בלי ידיעתו - נגרמה תקלה בעולם, עבירה והעברה על מצות המלך מלכו של עולם, וגם על כך יכולים להיות לו כמה תירוצים);

0) אלא שמ"מ, גם ,,עיקר הוידוי" אינו מעכב במצות התשובה עצמה (שהיא עזיבת החטא, קבלה בלב) - ראה קרית ספר ריש הל' תשובה. מנ"ח דלעיל הערה 36.

1 ובזה יומתק זה שהרמב"ם (הל' תשובה פ"ב. ה"ג) מביא הדוגמא. ד,טובל ושרץ בידו" למי ש,(מתודה בדברים ו)לא גמר בלבו לעזוב" (ולא הזכיר כאן ,,חרטה" כדלעיל ה"ב) - ראה לעיל הערה 12.