11
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
המילואים היה משה (כפי שאומר רש"י לפני כףף!), מפני שמשה ידע אילו קרבנות יש להביא וכיצד?, כפי שידע את דיני כל הקרבנות שהוא הקריב בשבעת ימי המילואים, כולל בשבת, חטאת וכו'.
ה. ב*מי המילואים עשויים בני ישראל להביא קרבנות נדבה
לפי זה מובן מדוע מתחילה התורה בקרבנות נדבה, ולא חובה: בימי המילואים אין מסתבר שישראל יחטאן3 ויחוייבו בקרבן חובה, ובמיוחד בשמיני למילואים, כאשר היתה במשכן השראת השכינה? שהיא ,,עדות לישראל שויתר להם הקדוש-ברוך-הוא על מעשה העגל"י.
לעומת זאת, אכן מסתבר, שבני ישראל שנדיבותם למלאכת המשכן היתה גדולה ביותר'', יביאו מיד עם הקמת המשכן, באפשרות הראשונה*'י, קרבנות נדבה.
לפיכך כתובים בתורה תחילה הקרבנות שעשויים להיות מובאים בימי המילואים - קרבנות נדבה, ורק אחר כך - דיני קרבנות חובה.
ב ההסבר בפנימיות הענינים
ההסבר להקדמת קרבנות נדבה בתורה לפי פנימיות הענינים יובן עלידי הקדמת ההסבר הבא:
ידוע, שהעיקר בקרבנות הוא כוונת האדם ומחשבתו בעת הבאת הקרבן, כמאמר חז"ל?י ,אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים". גם בקרבנות הבאים לכפר על האדם, הכפרה היא בעיקר עקב מחשבת האדם, כהסבר הרמב"ן, שבעת הבאת הקרבן צריך המקריב לחשוב ,כי חטא לאלקיו בגופו ונפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו
הערות
- 6. תצוה כט, כב. שם כד. פקודי מ, כט (,אף ביום השמיני כו' והקריב קרבנות צבור כו'").
- 7. אלא שבתורה לא נאמר בפירוש רק ציווי על קרבן תמיד.
- 8. להעיר מפרש"י תצוה כט, לו. שמיני י, יז. בנשא ז, טז.
- 9. פקודי מ, לד.
- 0. פרש"י ר"פ פקודי. וראה פרש"י שמיני (ט, כג) דכל שבעת ימי המילואים ,היו ישראל נכלמים ואומרים כו' כל הטורח שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לו עון העגל כו'".
- 1. ויקהל לה, כא ואילך. לו, ה-ז.
- 31. ואף שהנשיאים התנדבו ,בחנוכת המזבח
- 8. ויקרא ב שיחות 8
- 9. תחילה" (פרש"י ויקהל לה, כז) - הרי נדבת הנשיאים כולם הייתה בח' למילואים (כפשטות הכתובים (נשא זו א ואילך) - תיכף כשסיים משיחת המשכן כו'). ולאח"ז (גם ביום השמיני למילואים) יכלו כל בנ"י להביא נדבות [נוסף לזה שי"ל (כנ"ל בפנים) שהביאו גם בז' ימי המילואים (לפני ,חנוכת המזבח'")]. ובפרש"י נשא (ז, ג) משנה וכותב (ומפרש) דברי ר"נ ,להתנדב כאן בתחלה" וקאי על העגלות והבקר - ובהם גם הנתינה ללוים הייתה בתחלת היום. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 453 הערה 3.
- 2. מנחות בסופה. הובא בפרש"י פרשתנו א, יז*. וראה פרש"י פרשתנו ב, א.
- 3. פרשתנו א, ט. וראה ספורנו שם, ב. ועוד.
- 12. *) ראה לקוטי לוי"צ לזהר בשלח ע' סרע (ובלקו"ש חי"ב ע' 15 ואילך). נתבאר בשיחת ש"פ בשלח תשל"ה
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ג לקו"ש חי"ז ע' 11
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.