523

הגיעתני שמועה -- אף כי בלתי ברורה כדי צרכה -- אשר חלק חשוב מאנ"ש והתמימים נוהגים בשבת מברכים לסעוד שלא בביתם, וכנראה שהכוונה היא לא לסעודה שלישית אלא לסעודה השני, זאת אומרת אשר בביאתם להתפלה לבית הכנסת הנה חוזרים הם לביתם לפנות ערב או גם לאחר תפלת ערבית.

והנה אינני יודע אם גם בשנים שעברו היתה דעת חכמים נוחה מהנהגה כמו זו, וכמו שמחד גיסא לחמו נגד הנהגת העולם און בעלי בתים'שע הנהגות, הרי לאידך גיסא לא רצו גם בהנהגה בקצה השני בתור הנהגה קבועה, אף כי לפעמים מוכרח הדבר אַרויס פון די כלים כי בלא"ה הרי עלול האור להתעמם יותר ויותר, ומזמן לזמן צריך להחיותו (אָפפרישען) אבל ההנהגה דבכל מאדך מסירת נפש בפועל וכו' צריכים לבוא מזמן לזמן, ואין זה ענין דהנהגה תמידית וכמבואר בכ"מ בדא"ח. וה"ה בנוגע לפרט הנ"ל, אשר אם לדעתי ישמעו -- יסדרו ההתועדות בשבת מברכין באופן כזה שיבוא האור מהתועדות זו גם בביתם של כל או"א מהמתועדים, והתחלת ההבאה תה" דוקא ביום השבת עצמו. ובודאי אפילו בשבת דימי החורף יש לחלק ההתועדות או לסדרה באופן כזה -- שיוכלו לסעוד סעודת שבת בבתיהם, ולספר גם בבית ע"ד ענין שבת מברכין בכלל ועיד שבת מברכים מיוחד זה בפרט. ותקותי שזה יעורר גם את הנשים והבנות לסדר מצדן התועדות בשבת מברכין, או במוצאי השבת.

... ובהמשך להנהגות בעת התועדויות, ומצוי' ביותר בעת התועדות דחדש תשרי, הנני מעתיק כאן בקצרה מכתב לראשי אנ"ש במקום אחר, והוא אשר נחוץ "הדבר ביותר, ששמחת שבת ויו"ט תהי" לא רק בבית הכנסת ובמקום התועדות, אלא גם בביתו של כאו"א מאנ"ש.

ובמילא -- לסדר ההתועדות באופן כזה שתהי' זמן בהעת רצון דשבת ויו"ט להסביר לב"ב הענינים באופן המתאים ובאותיות המתאימות לפניהם. ובודאי יש די זמן בימים אלו גם להתועדות כדבעי וגם לשמח האשה ובנים כדבעי. מובן שאין לתת בזה הוראות פרטיות לכאו"א, כי הדבר תלוי במהותם הפרטי, אבל בודאי שכל אחד יכול ללמוד מנקודה זו הנהגה בהנוגע אליו ולביתו. ואף שמוכרח להסביר להב"ב גם כן שהשתתפות ראש המשפחה והבעל, היא המביאה שמחה הפורצת גדר גם בהמצטרך לאשתו ובניו, ובמכש"כ ממה שצריך הבעל להתעסק בדרכי הטבע בהנוגע לפרנסתו שבמילא נותן מזמנו כמה על זה, הרי:עאכו"כ שצריך ליתן מזמנו בבקשת צרכיו מהזן ומפרנס לכל וכן בהענינים של תומ"צ, אשר שמחת יו"ט וענג יו"ט בכלל זה כמובן -- הרי בכ"ז כנ"ל יש זמן לכל, כי הרי לא ניתנה התורה למלאכי השרת וגדול השלום ובפרט שבין איש לאשתו וב"ב, כמבואר בדברי רז"ל בכ"מ.