370

על מצות הסעודה אומר הרמב"ם*: ,כיצד חובת סעודה זו, שיאכל... ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו". המקור להלכה זו הוא (כפי שאומרים המפרשים5), בדברי רבא* ,חייבי איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

לכאורה, השכרות אינה התנהגות רצויה, כפי שמאריכים בכך המפרשים% בקשר להלכה זו, וכפי שהרמב"ם עצמו מסביר בקשר לחגים אחרים%: ,שהשכרות והשחוק אינה שמחה אלא הוללות... ", וכיצד ייתכן שתהיה ,,חובת סעודה זו... שותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו".

ח. שלמות קבלת התורה על-ידי ביטול הדעת

אפשר להסביר זאת לפי האמור לעיל: כיון שבימי הפורים התקיים, כנאמר בגמרא, הענין של ,קיימו מה שקבלו כבר", השלמות של קבלת התורה, הרי כיון שהתורה היא גילוי רצונו וחכמתו של הקדוש-ברוך-הוא, חמדה גנוזה'ל,

אין הנברא, שהוא מוגבר בידיעתו והבנתו ובמציאותו, יכול לקלוט אותה, ולכן במתן תורה ,על כל דבור ודבור פרחה נשמתן"'*,

ובדומה לכך, וביתר שאת, היה כאשר ,הדר קבלוהו בימי אחשורוש", כדי לקבל את תורתו של הקדוש-ברוך-הוא, היה צריך להיות ביטול ההבנה והדעת עד כדי הפשטת הגשמיות, בדומה לנאמר ב,,טור" וב',שלחן ערוך", וכן בשלחןערוך של אדמו"ר הזקן?, לגבי אופן התפילה של חסידים ואנשי מעשה (ש,,המתפלל ' צריך שיראה עצמו כאילו שכינה* כנגדו"), אשר ,היו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח5 השכליות עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה" -

ובימי הפורים הגיעו ישראל לכך באמצעות מסירות הנפש שלהם במשך כל השנה כולה*.

ט. ביטול הדעת על-ידי שכרות

ולפי זה מובן מדוע מתבטא ,,עיצומו של יום", הענין העיקרי של פורים,