165

אבל מובן שיש מקום לומר גם להיפך [ומפני כמה טעמים: 1) י"ל שהבאת ושתי לפני השרים אינה פרט וחלק מהסעודה ולא חל ע"ז הציווי ד"לעשות כרצון איש ואיש". 2) הציווי "לעשות כרצון איש ואיש" הוא בכלל, אבל כאן הרי יש ציווי מפורש של המלך. 3) "לעשות כרצון איש ואיש" הי' בנוגע ל"העם הנמצאים בשושן הבירה", שאחשורוש רצה להנאותם כו', ואין המלכה בכלל²⁸] — ולכן התייעץ אחשורוש עם "החכמים יודעי העתים", והם נזקקו לטעם הנוסף "לא על המלך לבדו גו'".

ז. ידוע מרז"ל²⁹ שכל "מלך" הנאמר במג"א מרמז על הקב"ה, שמזה מובן גם בפסוק דידן, "כי כן יסד המלך גו' לעשות כרצון איש ואיש" — שבפסוק זה נרמזת הנהגתו של הקב"ה בשייכות לעמו ישראל.

ויש לומר, שבפסוק זה נרמז העילוי והחידוש שנפעל על ידי מסירת נפשם של ישראל בימי הפורים. דאמרו חז"ל³⁰ שבעת מ"ת "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית כו' מכאן מודעה רבה לאורייתא (שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס. רש"י) כו' הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב³¹ קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר"³².

וזהו גם הרמז בפסוק דידן — בנוגע להסעודה שעשה המלך "לכל העם הנמצאים בשושן³³ הבירה", דקאי על ישראל שהם עם קרובו (ונמצאים בבירתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה) — שהקב"ה מזמינם לסעודה, דהיינו לימוד התורה וקיום המצות³⁴, שזוהי סעודתו והנאתו של איש ישראל; והקב"ה נותן בחירה חפשית, "אין אונס"³⁵, ואדרבה, "לעשות כרצון איש ואיש".

וזה הי' העילוי דימי הפורים שאז "קיימו מה שקיבלו כבר", לא מתוך אונס אלא דוקא מתוך בחירתם החפשית³⁶.

ולכן גדלה שמחת פורים למעלה מכל מדידה והגבלה³⁷, עד ש"חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו'"³⁸, וכפרש"י "לבסומי — ביין"³⁹, שיש לומר, שזהו ענין של "ונהפוך"⁴⁰, שתמורת ה"יין" שנתן אחשורוש במשתה שלו,