238
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
26 לקוטי ט. ה,עשה" וה,לאו" - ענץ אחד
ביתר עומק: בהבאת הדרשה ,זכור מלפניו ושמור מלאחריו" בהמשך לדרשה של ,שניהם בדיבור אחד נאמרו", מלמדת ה,מכילתא" ענין נוסף במשמעות של ,הזאב. טורף". כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר:
לכאורה, הפירוש שהובא לעיל לגבי הענינים ש,בדיבור אחד נאמרו" אינו מספיק, שהרי כדי להבהיר לימוד זה, שה,עשה" הוא תנאי בתוך ה,לאתעשה", די היה אילו נאמרו זה בסמוך לזהיי, כבכל תנאי, אך מדוע הם היו צריכים להיאמר דוקא ,בדיבור אחד"*, באופן של ,מה שאי אפשר לאדם לומר כן"?
אלא, שמכך (שהם נאמרו ,,בדיבור אחד" מוכח שלא זו בלבד שה,עשה" הוא תנאי ב,לאו" (שבמקום שקיים העשה לא נאמר הלאו מלכתחילה), אלא יותר מכך: הלאו והעשה הם תוכן
יתרו ה
אחד*. כשם שקדושת השבת היא עניץ אחד המתבטא בכמה פרטים (וגם בשלילה של ,מחלליה": לא לחלל שבת במקדש), כך גם מקיימים עלדידי הקרבת הכבשים את (שלילת) ,,מחלליה... *+. כאשר אין מקריבים את הקרבנות הללו בשבת, לא חסר רק קיום מצות ה,עשה" של הקרבת מוספים (ותמידים*), אלא זהו ענין של ,מחלליה" - חילול שבת. ומכך מובן גם לגבי הענינים האחרים"י.
יי השבת והתוספת - קדושה אחת
לפי זה יש לומר, שבסמיכות הדרשות מתכוונת ה,מכילתא" ללמד, שכך הוא גם לגבי השבת ש,טורף מלפניו ומלאחריו": אין הכוונה שבשבת
הערות
- 3. וגם ע"פ המבואר לעיל הערה 41 - הרי אפשר ללמוד זה מאיזה לימוד שייאמר אצל הלאו (ראה פי' שו"ת החוות יאיר (סי' צה) בפרש"י ברכות שם).
- 4. לפי' היפה מראה לירושלמי נדרים (פ"ג ה"ב) ש,נאמרו בדיבור אחד" מלמד דלא תימא דאישתרי לגמרי*, במחללי' מות יומת - דגם כהן המקריב בשבת חייב בחילול שבת בחולין, וערות אשת אחיך - הפוגע ביבמתו לשם נוי כו' נשאר הלאו דאשת אח כו'. אבל בפשטות זה שנאמרו בדיבור אחד מלמד היתר (כמ"ש רוב המפרשים).
- 3. *) וכ'"ה במרכבת המשנה למכילתא אלא שמפרש הפרטים באופן אחר קצת.
- 5. ועד"ז י"ל בענין הא' שם ;זכור ושמור", שזה שלמדין ש,כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" כנ"ל, הוא כי ,בדיבור אחד" מלמד ששניהם ענין אחד.
- 45. להעיר משמו"ר הנ"ל הערה 7.
- 6. להעיר ממחז"ל דקדושת שבת מוסיפה בקדושת קרבן תמיד שלו (זבחים צא, רע"א), שי"ל שכן הוא גם לאידך גיסא. ולהעיר מהזכרת שבת בתפלת שחרית דשבת דכנגד תמיד תקנוה. וראה זבחים שם: אטו שבת לתפלת מוספין אהני לתפלת מנחה לא אהני.
- 7. להעיר מפקו"נ שדוחה שבת להדיעה (יומא פה, ב. ר"נ במכילתא תשא לא, יג. טז) שלמדין ממש"נ (תשא שם, טז) ,ושמרר בני ישראל את השבת" [וראה אוה"ח שם, יג: עוד ירמוז באומרו את שבתותי לתת טעם למה אני אומר לך שתחלל שבת על החולה אין זה קרוי חילול אדרבה זה קרוי שמירת שבת]. אלא ששם נאמר ,חלל עליו שבת אחת כדי כו'". משא"כ להמבואר בפנים. וראה לקו"ש חכ"ז ע' 137 ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.