189

08 לקוטי

על ההבדל בין שבת לבין יום"טוב מוסבר ב,זוהר"?, שהשבת נקראת ,קודש"9, ויום"טוב - ,מקראי קודש"*, כי ביום"טוב רק ,קוראים", ,מזמינים"* את הדרגה של ,קודש" לתוך החול, ואילו שבת היא דרגה זו עצמה*.

כלומר*: המועד של יום"טוב מצד עצמו שייך לחול, והעבודה של ,מועדי ה' אשר תקראו אותם" (אתם* - דוקא

ישראל) היא ,הזמנת" הקודש, שהאכילה וכדומה יהיו באופן של ,קודש" - ,צדיק אוכל לשובע

נפשו"*. לפיכך, שבת, שהיא מיקדשא וקיימא* מצד עצמה, כולה קודש - ,אין בו פסולת כלל"'*, ואילו ביוםטוב, אם עבודתו של היהודי איננה

בשלח ד

מושלמת, ואפילו עבודת היחיד (גם אם הענין של ,,תקראו אותם" נעשה עלדידי בית"דין בשלמות), הרי זה ,פרש חגיכם", ,פרש חגיכם קאמר ולא פרשה שבתכם"?, שאז העבודה היא ביום שכשלעצמו אין בו ,פרש", ובו רק ,צדיק אוכל לשובע נפשו".

וזאת, בדומה להבדל שבין תיקון דבר רע, כגון הכנת מעדנים ,מדברים חריפים או חמוצים רק שהם מתובלים ומתוקנים... 5" לבין מקרה שבו אין מלכתחילה שום רע, כהכנת מעדנים ,ממאכלים ערבים ומתוקים"'.

וזהו ההבדל העמוק יותר בין שני הטעמים לעירוב תבשילין: לפי הסיבה ,כדי להרבות בכבוד יום"טוב" מהות התקנה היא שלילית, ולפי הסיבה ,להרבות בכבוד שבת" - חיובית, כפי שהוסבר בהרחבה בסעיף ה

כיוון שהעבודה הרוחנית ביוםדטוב היא תיקון ו"בירור" עניני החול, הרי גם התקנה ,,להרבות בכבוד יום"טוב" דומה לזה, ואילו לפי הסיבה ,,להרבות בכבוד שבת" הרי השבת כשלעצמה היא מיקדשא וקיימא, נעלית מעניני החול, ואין מה לשלול בה (אלא אם מביאים אל תוכה את הרע, ר"ל, עלדידי מעשה של חילול (גם מלשון ,חול"י*) שבת), הרי מהות התקנה היא הוספת אור וחיוביות.