137
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
האפשרות לזכות בחמץ זה*, וזהו היפך כבוד רבו, כדלעיל.
ובפרט אחד חמורה ההפקרה יותר מן המכירה לגוי: כאשר היהודי מוכר לגוי הוא יכול לחפש גוי שהוא מחסידי אומות העולם שלגביהם פוסק הרמב"ם", שיש להם חלק לעולם הבא" ובמיוחד כאשר גוי זה מציל את היהודי מלעבור על איסור חמץ בפסח. ואילו כאשר הדבר נהיה ,,הפקר לכל" - הוא שייך לכל הגויים, גם לאלה שאינם מחסידי אומות העולם, וזוהי סתירה גדולה יותר לכבוד רבו.
2 להפקיר דבר שקיבל מרבו היא הבעה של זלזול
גם לפי הדעה שדבר-ההפקר אינו שייך לכל, הרי מובן, שלקיחת דבר יקר, דבר שבקדושה שהאדם קיבל מרבו, וביטולו בלב שלם והשארתו במקום הפקר, זהו ענין של היפך הכבוד, וזו הבעה של זלזול וההיפך מחשיבות ?.
מסיבה זו השתדל ה,צמחדצדק" שנכדו (כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב) יאכל את הסוכריות והן תיהפכנה לדם ובשר כבשרו", במקום שתשתייכנה לגוי.
יא. חשיבות הח;נוך לגבי בל פרט
מכל האמור לעיל נלמדת בהפלאה יתירה ההוראה על חשיבות ההשתדלות ואופן החינוך:
כיון שהסוכריות היו יקרות כל-כך אצל הרבי (מהורש"ב) נ"ע, שעקב כך הוא שמרן ברשותו בשלמות, ואפילו ויתר על הפיכתן לדם ובשר כבשרו, וכיון שאין איסור להפקירן או למוכרן וכדומה, טוב יותר היה להנות אותו ולאפשר לו להחזיקן אצלו תמיד, גם לאחר הפסח, כדי שיוכל להיזכר בקדושה, בכניסתו לחדר וכו'. ואם בפנימיות נעקרה הקדושה זמנית כאשר הדבר היה ברשות הגוי וכו', הרי הוא היה ילד בן שלוש* ואינו יודע זאת?!
אלא, כאן רואים את ההשתדלות הגדולה בענין החינוך, לא רק בענינים
אצלו גם לאחר הפסח דהרי ביטול והפקר צ"ל בלב
הערות
- 9. ובלא"ה אינו ברשותו של אדם ורק שעשאו הכתוב כאילו ברשותו (פסחים ו, סע"ב): וראה ר"ן (פסחים בתחלתו) דמה"ט מהני גילוי דעתי" בעלמא דלא ניחא לי' ליהוי זכותא בגוי' כלל סגי. וראה שו"ע אדה"ז סתל"ד ס"ו.
- 00. הלכות מלכים ספ"ח. וראה ירושלמי מגילה פ"ג ה"ב.
- 1. ובליקוטי ביאורים (מז, ד - להרה"צ כו' ר"ה מפאריטש) שחסידי או"ה הם מק"נ, ומציין שם לשער חהמ"צ בסידור.
- 2. דא"א לארכבי' אתרי רכשי (ע"ד כתובות נה, ב) דכל הטעם שמפקירו כיון שרוצה שיתקיים
- 5. בא ה שיחות 17
- 6. שלם כו'.
- 3. בשו"ת ערוגת הבושם שם דאיידי דחביבא הואיל והי" מונח על השלחן גבוה של מרן ז"ל נכון לקיים בו מצות שריפת חמץ כהאי דאמרינן בברכות לט, ב. .. כי הוי מתרמי להו ריפתא דערובא .. הואיל ואתעביד בי' מצוה חדא נעביד בי' מצוה אחריתא. אבל ראה שו"ת אבני זכרון שם אות ה' דלא מצינו ענין בשריפת חמץ הואיל ואתעביד בה מצוה חדא כו' רק בהושענא דלא מידי דאכילה הוא (וראה לקמן ע' 195 ואילך).
- 4. ראה חנוך לנער ע' 8.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.