131

שמסופר בסיפורי חיי כמה חסידים הנוהגים בקבלת שיריים, שנהגו כן).

הטעם הפשוט לכך שה,צמח"צדק" לא הורה לעשות כך הוא: אמנם, לפי מספר דעות': מותר להפקיר את החמץ לפני זמן איסורו במחשבה לזכות בו לאחר הפסח, אבל מ,,שאר הפוסקים"וג מובן שאין הדבר מועיל<. וכך פוסק אדמו"ר הזקן5 ,אפילו הניחו במקום

דוקא ואז מותר גם באכילה). ברכי יוסף סתמ"ח סק"ה בשם מגלת ספר (יכול להפקירו בפני ג'). ומדבריהם (שכנה"ג וברכ"י) מבואר שדי להפקירו אבל אי"צ להוציאו מרשותו**. וראה פמ"ג (א"א) סתמ"ח סק"ח דכשהוציא החמץ מרשותו ואומר בכיון בפה שמפקיר הפקר גמור הוא אע"פ שבלב חושב להיפוך בתר פיו אזלינן. ועוד.

ולפי כל הנ"ל הפי' בירושלמי (פסחים פ"ב ה"ב) הבקיר חמצו בי"ג לאחר הפסח מהו ר"י אמר אסור כו' חשש להערמה, שיערים לומר שהפקירו אע"פ שלא הפקירו, וכמ"ש ברא"ש פ"ב דפסחים ס"ד. טור סי' תמח.

ובמק"ח שם בחידושים סקי"ד, ואם הפקיר חמצו והניח במקום הפסד מותר אח"פ, אבל אם העמידו במקום מוצנע ברה"ר אסור (וראה ביאורים שם ססק"ט).

1) ראה ד"מ שם ,,מדלא כתבו שאר הפוסקים".

2) אף שס"ל שמותר לכתחלה להפקירו ולהניחו במקום הפקר קודם זמן איסורו (שלא ע"מ לזכות בו) - ראה מ"א סתמ"ה ס"ז. שו"ע אדה"ז שם ס"א (וראה שם סתל"ו סוס"כ). ובשו"ע אדה"ז סתמ"ח סכ"ט ,,שמותר לעשות כן לכתחלה".

3) סי' תמה ס"ב. וראה המקורות וכו' בקו"א שם. ושם, דלדעת הרא"ם ,עובר עליו בב"י מן התורה".

וראה בארוכה בכהנ"ל ובפי' דברי הירושלמי בשד"ח מערכת חו"מ ס"ח אות יז (ע' 2098 ואילך).

**) וראה ד"מ שם ,ומשמע שם (מדברי האו"ז - יכול להפקירו בפני אוהביו שבטוח בהן שלא יטלו כו" או שיפקירו ויניחו בשוק בזמן שאין ב"א שם".

בא ה שיחות 141

המופקר לכל, צריך שיפקירנו לגמרי בפיו ובלבו ולא יהיה בדעתו בשעת ההפקר לחזור ולזכות בו לאחר הפסח אם לא יקדמנו אחר, שאם יש בדעתו כן אינו הפקר גמור, והרי הוא כשלו ממש".

יותר מכך: ,אפילו חמץ שנמצא מושלך במקום הפקר שהשליכו שם ישראל קודם שעה ששית בערב פסח כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא בפסח... שמותר לעשות כן לכתחילה, מכל מקום, לאחר הפסה אסור לכל אדם מישראל להנות ממנו"*?.

4) שו"ע אדה"ז סתמ"ח סכ"ט. ובקו"א סתל"ו סק"ו מ,,שהניח חמצו ברה"ר והפקירו קודם הפסח שהוא אסור בהנאה לאחר הפסח כדאיתא בירושלמי פ"ב ה"ב לפי פירוש האמיתי של המ"א והפר"ח וכמו שנת' בסי' תמח". וגם מדבריו משמע (וכן ממ"ש בסי' תמח שם ,,שאם יהא מותר בהנאה יש לחוש שמא יניח כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר שהפקירו קודם הפסח כדי שנתיר לו ליהנות ממנו") שבירושלמי מדובר בחמץ שנמצא אחר הפסח* והערמה שבירושלמי אינו שיפקיר ע"מ לזכות בו, המבואר בסי' תמה ס"ב, כ"א ,הפר"ח הוציא זה מתשובות הרשב"א (סי' ע') כו' וכ"כ בעל ח"י בספר תורת השלמים כו'" - קו"א סתמ"ה שם. ולהלן בקו"א שם מפרש כן ע"פ הבבלי נדרים ומפרשים שם. ומשמע שזהו מדיני וגדרי הפקר.

וצ"ע ממ"ש בהל' מכירת חמץ בתחילתו ,,חמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר מאחר שדעתו עליו